במזרח התיכון אין וואקום. ישראל של 16 חודשים לתוך מלחמת חרבות ברזל מבינה את זה היום טוב, אולי יותר מאי פעם.
לכן, עם נפילת משטר אסד והשתלטותו של הג'יהאדיסט אלג'ולאני על המושכות בדמשק, יצאה ישראל לפעילות אינטנסיבית שעודה נמשכת, גם חודשים אחרי מפלתו של אסד בתוך שטח סוריה. המטרה: להשמיד יכולות צבאיות מימי המשטר, לבל ייפלו בידיו של אלג'ולאני או מי מחורשי רעתנו באזור.
2+"בפירוש יש לנו כוונה לעשות מה שצריך כדי לדאוג לביטחוננו", אמר ראש הממשלה בעניין, "במסגרת הזאת, אני אישרתי לחיל האוויר להפציץ יכולות צבאיות אסטרטגיות שהשאיר צבא סוריה כדי שאלה לא יפלו בידי הג'יהאדיסטים".
את הריק שישראל פועלת לעצב מחדש לפי האינטרסים שלה, מנסים לנצל גם אחרים באזור לטובת האינטרסים שלהם. אחד השחקנים הדומיננטיים סביבנו בהקשר הזה היא טורקיה של ארדואן, הפטרון של אלג'ולאני.
2+היא ניסתה בעת האחרונה, כך לפי דיווחים זרים, להשתלט על נקודות ובסיסים בעלי חשיבות אסטרטגית בשטח המדינה. את דריסת רגל של טורקיה, שנשיאה ארדואן ייחל רק לפני שבוע לחורבנה של ישראל, באתרים אסטרטגיים בשטח סוריה – ישראל לא יכולה לאפשר.
התקיפות האחרונות בסוריה ובייחוד הפעולה בשדה התעופה טיפור נועדו לנטרל יכולות כלשהן של טורקיה בסוריה במסגרת אותה ברית שמנסים לרקום שני המשטרים.
2+אבל הן גם מעלות את החיכוך בעל הפוטנציאל הנפיץ בין שתי המדינות. וזאת השאלה הגדולה: האם הניסיונות של טורקיה לייצר דריסת רגל עמוקה יותר בסוריה, והסירוב הישראלי לכך, יובילו לעימות ישיר בין המדינות בשטחה של סוריה הכאוטית. אם לשאול את הטורקים, התשובה היא לכאורה: "לא".
אבל במזרח התיכון כמו במזרח התיכון, בייחוד כשהבחור שעומד בצד השני הוא הנשיא בעל השאיפות האימפריאליסטיות ארדואן, דבר לא צפוי. מה שבטוח: שתי המדינות לא יוותרו על קידום האינטרסים שלהם בסוריה של אלג'ולאני.
