היום יוצג לראשונה תחקיר צה"ל על הטבח בפסטיבל הנובה בשבעה באוקטובר, ושירה כהן, ניצולת הטבח, מתארת בריאיון מטלטל לתוכנית "ישראל הבוקר" עם טל מאיר את הפחדים, הזיכרונות והתחושות שמלוות אותה מאז אותו יום נורא.
צפו בריאיון המלא מתוך תוכנית 'ישראל הבוקר':
"אני לא יודעת איך זה הולך להיות. זה פעם ראשונה שמישהו מהמדינה בא ואומר לנו – בואו נראה מה היה שם," מספרת כהן, שעדיין לא נחשפה לתחקיר. "עד היום אף אחד לא פנה אלינו ולא שאל אותנו מה קרה שם." לדבריה, התחקיר, שיחולק למשפחות השכולות ולשורדים, מעורר חרדה רבה: "זה הולך להיות לא קל. גם פסיכולוגים מלווים אותנו כי אנחנו יודעים שזה יעורר הכול מחדש".
שירה כהן איבדה את חברתה הקרובה, לבנת, שהייתה לצידה במיגונית. "לבנת כל הזמן חזרה ואמרה לי: 'שירה, צה"ל לא אמר לצאת, אנחנו לא יוצאות מהמיגונית.' היא חיכתה לצבא. אני לא חיכיתי. היא האמינה עד הסוף שהם יבואו לחלץ. אני יצאתי דקה לפני שהמיגונית התפוצצה." המילים האחרונות של חברתה מלוות אותה עד היום: "שירה, אם צה"ל לא אמר לצאת – אני לא יוצאת. יש כוחות צה"ל סביבנו, הם יגידו לנו מה לעשות".

החוויה הזו הותירה את כהן בתחושת חוסר אמון קשה. "האמון שהיה נסדק לחלוטין. אנחנו היינו בטוחים שאנחנו במקום הכי בטוח, ובסוף צחקו עלינו בפנים. שם נטבחו אנשים כמו כבשים." לדבריה, מאז היא מתקשה להאמין שמישהו יבוא להציל אותה: "חברה שלי התקשרה שוב ושוב למשטרה, ואני אמרתי לה – מי יעזור לך? מי עונה לך בכלל? הבנתי שאם אני לא אברח ואגן על עצמי, אף אחד אחר לא ישמור עליי".
למרות הכאב, כהן אינה באה מתוך האשמה, אלא מתוך חיפוש אחר תשובות: "אני יודעת שהיו לוחמים שבאו להגן עלינו ונלחמו בשבילנו. אני לא מאשימה אף אחד, אבל אני יודעת שהרגשנו מופקרים. כל מי שלא ברח – לא היה מי שישמור עליו".
מאז אותו יום, כהן מקדישה את חייה לסיוע לשורדים ולמציאת משמעות חדשה. יחד עם דן, היא הקימה עמותה לתמיכה בשורדי נובה. "אנחנו עוזרים לאנשים למצוא משמעות חדשה, כי משמעות לחיים – די איבדנו".
על השאלה כיצד ממשיכים הלאה, כהן מתקשה להשיב. "זה לא קל. אני לא עובדת, קשה מאוד לחזור לחיים רגילים. אבל אני מנסה להפיץ את הסיפור שלנו בעולם, שיבינו מה קרה כאן".

