מוסדות האקדמיה שוב התגייסו למחאה פוליטית, למרות שרוב מוחלט של הסטודנטים לא הגיע למחאה הנוכחית, האוניברסיטאות וחלק מהמכללות יישרו קו עם המחאה ועודדו אותה בקמפוסים. דוגמא לכפייה הפוליטית שאפשר למצוא באקדמיה הוא הסיפור הבא, שוב באוניברסיטת בן גוריון.
ראש המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה, פרופ' יואב קסלר שולח מכתב לסטודנטים דרך המייל של האוניברסיטה ובו הוא דורש מהם לצאת להפגין. לדבריו המחאה קטנה וחסר אנשים ולכן הסטודנטים חייבים להשתתף במחאה כי היא יותר חשובה מהלימודים שלהם.
1+וכך כותב פרופ' קסלר:"אני כותב את כל זה כדי לעודד אתכם לפעול. אתם חייבים לצאת לרחובות, להפגין, למחות, להצטרף לקבוצות הווצאפ של המחאה, להשתתף בה באופן פעיל. כל עוד המחאה תישאר מצומצמת היא לא תצליח. חייבים להרחיב את השורות. אין דבר יותר חשוב כרגע. גם לא הלימודים שלכם. אין לאף אחד לגיטימציה לא להבין מה קורה ולא להיות מעורב. בחרתם להיות סטודנטים/ות, להיות משכילים/ות, להיות חלק מהקבוצה שמובילה את המדינה מבחינה תרבותית, כלכלית ומדעית – זו בדיוק השעה להתחיל לפעול".
המכתב הזה מעורר ביקורת בקרב סטודנטים שזועמים על כך שמרצה מנסה לגייס אותם למחאה פוליטית. תנועת 'אם תרצו' מסרו בתגובה כי "אוניברסיטת בן גוריון הפכה להיות אוניברסיטת האנרכיסטים. יואב קסלר הוא איש חצוף ומתנשא ששכח מי משלם את משכורתו. נמשיך להיות הקול של המחנה הלאומי השטח, נשיא האוניברסיטה חייב לעשות סדר ולפטרו לאלתר."
1+מאוניברסיטת בן גוריון נמסר בתגובה: "ראש המחלקה פעל בניגוד לנהלי האוניברסיטה והדבר הובהר לו".
מכתב נוסף, שונה, הפעם ממרצה מבצלאל שנמאס לו מהחד צדדיות של הפוליטיזציה באקדמיה. אותו מרצה, פיודור נתנאל בזובוב, שולח מכתב למרצים ולסטודנטים וקורא להם לא לפחד להביע דעות ימניות, דעות שלא כל כך מעיזים להביע באקדמיה נכון להיום
וכך כותב המרצה בזובוב מבצלאל: "אחת מיני סיבות לכך שהחלטתי לכתוב את הטקסט הזה, היא שאיני מוכן לקבל את המציאות, בה נכתבות ונשלחות הצהרות מטעם ההנהלה ו"מסדר ראשי המחלקות" שהתקבלו "פה אחד", מבלי שישמע קול אחר ושונה. כך בדיוק המציאות היתה נראית בברית המועצות ורומניה של צ'אושסקו. בימים בהם מתקיימת כאן מלחמת מעמדות במסווה של מאבק על "דמוקרטיה", איני חושש כלל שישייכו אותי למעמד "הבבונים" .
בזובוב הוסיף: "אני אף גאה להודיע על תמיכתי המלאה ברפורמה המשפטית, ניצחון מוחלט, שלילת פנסיות תקציביות מסרבני המילואים וצורך קיומי להדיח את ראש השב"כ. ואני פונה לכל מי ששותף לדעותיי או לחלק מהן, בקריאה להפסיק להפקיר את הבמה, לחשוש ולשתוק. החשש והשתיקה של הרוב, מונעים מדמוקרטיה האמיתית(ולא מהותית) להתקיים."
