הסערות האחרונות מראות שמשהו רע קורה כאן. זו לא עוד מחלוקת פוליטית, זו הפיכה. הפיכה שקטה, כירורגית, שבה פקידים מסרבים לוותר על הכוח שלהם. הציבור כבר לא באמת שולט. הממשלה הייתה פורה, והכלים של מערכת אכיפת החוק מופנים נגד הדרג המדיני.
נדב ארגמן, ראש השב"כ לשעבר, האיש שאמור היה להגן על המדינה, עכשיו מאיים עליה. "אם אני אגיע למסקנה שראש הממשלה החליט שהוא פועל בניגוד לחוק, אני אומר את כל מה שאני יודע". זו לא דאגה לחוק, זה איום. זו שיטה של עולם תחתון, זו הכרזת מלחמה על רצון העם כולו, והוא לא לבד. הפצ"רית יפעת תומר ירושלמי הייתה אמורה להגן על לוחמי צה"ל. במקום זה, היא נתנה יד להפצת עלילת דם נתעבת שלוחמי צה"ל אנסו.
1+הפצ"רית אפשרה לשקרים האלה להכות שורש ולהתפרסם בעולם. עכשיו התוצאה לפנינו: דו"ח האו"ם מכפיש את חיילינו ואף אחד לא עוצר את זה. אותו דבר היועמ"שית גלי בהרב מיארה. היא מחזיקה את המדינה בגרון, חוסמת מינויים, מונעת ועדת רוגלות כי אסור לבדוק מה באמת קרה.
היא מפעילה חקירות נגד מקורבי ראש הממשלה ומשתמשת בהם ככלי פוליטי. ואז מגיע ראש השב"כ הנוכחי רון בר. הוא לא רוצה לעזוב, הוא מציב תנאים. הוא רוצה לקבוע מי החליף אותו, למנות לעצמו יורש, כאילו מדובר במונרכיה פרטית.
1+כל אלו חוזרים לארגמן – האיש שהחזיק את המידע הכי רגיש במדינה, משתמש בו כדי לאיים על הדרג הנבחר. ועוד לא דיברנו על הכישלון שלו והוא היה כושל כראש שב"כ. הוא הפך לגיבור בערוץ 12 ובערוצים אחרים.
אז זו לא רק עזרה, זו הכרזת מלחמה. מלחמה בין הציבור הבוחר לבין פקידים שחושבים שהם בעלי הבית. אנחנו לא בדרך לדיקטטורה פקידותית, אנחנו פסע ממנה. אם לא נעצור עכשיו, זה יהיה מאוחר מדי. ומי יודע, אולי אנחנו כבר בימים שבהם פקידים מסכנים את ראש הממשלה.
