בימים אלו מתקיימים מגעים בין ישראל לחמאס בנוגע להמשך העסקה למען שחרור החטופים, ובמקביל מתקיימות התייעצויות ביטחוניות סביב האפשרות של חזרה ללחימה ברצועת עזה. נדמה כי ישראל, דווקא היא, לא מעוניינת כרגע בחזרה ללחימה – וצריך לומר: אם תקופת הרמדאן תסתיים וישראל לא תחזיר ולו חטוף חי אחד – זה יהיה כישלון מטלטל.
ישראל וארצות הברית מתואמות בכל הקשור בהחלטה אם ללכת לפעימה נוספת או לא. נכון לעכשיו, ההצעה של חמאס לא עומדת בסטנדרטים של ישראל וארה"ב והן לא מקבלות את המתווה המוצע, הכולל שחרור של חטוף אחד חי בלבד בעל אזרחות ישראלית ואמריקאית.
1+נראה כי משחקים כאן על העצבים של ישראל וארה"ב – ופה נשאלת השאלה: איך ישראל תגיב? כרגע נתניהו ממשיך לכנס התייעצויות ביטחוניות, כשבפועל השעון דוחק בעיקר בישראל לקבל החלטות.
יש לחץ כבד מאוד להניח על השולחן תאריך חזרה ללחימה. גורמים בישראל אומרים שהמטרה כרגע היא לא להניח תאריך, אלא בעיקר לבוא באיזושהי הפתעה מסוימת.
1+עם זאת, נדמה שהדרג המדיני אולי היה רוצה כרגע שלא לחזור ללחימה. אתמול באחת ההתייעצויות הביטחוניות, הוצגו לקבינט שורה של אפשרויות חזרה ללחימה. המטרה היא אולי לקבל אישור לחזרה ללחימה – אבל לא כזו שתשבור את הכלים ותכריז רשמית על חזרה מלאה למלחמה.
מדובר באיזושהי התפתלות מסוימת – בפועל זה או שנלחמים או שלא. כרגע בנקודת הזמן הזו ישראל בוחרת לא לחזור למלחמה, למרות שיכלה לעשות זאת מזמן ויש לה גיבוי אמריקאי לכך. האם יש כאן ניסיון באמת להביא עוד כמה חטופים בחיים?
בשורה התחתונה – אם תקופת הרמדאן תסתיים וישראל לא תחזיר ולו חטוף חי אחד – זה יהיה כישלון מטלטל, ואולי אף יחזק את הפרשנות של מי שטען בתחילת הדרך: שכל הסיפור כאן – זה רק לעבור את תקופת הרמדאן.
מדוע ישראל מאפשרת זאת? מזמן היה צריך להניח תאריך יעד ולקבוע שאם עד סוף הרמדאן חמאס לא מחזיר חטופים ולא נכנס למשא ומתן על פי מתווה וויטקוף – חייבים לשוב ללחימה. אבל כרגע, נדמה שדווקא ישראל היא זו שעושה הכל כדי להימנע מכך, ולא לחזור ללחימה ברצועת עזה.
