המפלגה הליברלית בקנדה הכריזה הלילה (בין ראשון לשני) על בחירתו של מארק קרני למנהיג המפלגה ולראש ממשלת קנדה, לאחר שגבר על כריסטיה פרילנד בעימות הפנים-מפלגתי. קרני יחליף את ג'סטין טרודו, אשר כיהן בתפקיד תשע שנים והודיע על פרישתו לאחרונה.
קרני, כלכלן ובנקאי בהכשרתו, כיהן בעבר כנגיד הבנק המרכזי של קנדה ושל בריטניה, אך אין לו ניסיון פוליטי ישיר. עם זאת, ברקע הניסיון הפיננסי שלו ותפקידיו הציבוריים, הוא הצליח לגייס תמיכה משמעותית בתוך המפלגה ולבסס את מעמדו כמנהיג החדש של הליברלים.
על פי החוק הקנדי, הבחירות לפרלמנט חייבות להתקיים עד ה-20 באוקטובר 2025, אך קיימות הערכות כי קרני עשוי להקדים אותן כדי לבסס את שליטתו בפרלמנט ולנסות לשפר את מצבה של המפלגה, שהדרדרה בסקרים בחודשים האחרונים.
מחלוקת פנימית והתרסקות התמיכה בליברלים
קרני ניצח כאמור את כריסטיה פרילנד, שכיהנה כסגנית ראש הממשלה וכשרת האוצר, והייתה נחשבת לדמות מפתח בממשלתו של טרודו. פרילנד פרשה לאחרונה על רקע מחלוקות פנימיות בנוגע להתמודדות עם מדיניותו של דונלד טראמפ, מהלך שהוביל לזעזועים נוספים בתוך המפלגה והאיץ את פרישתו של טרודו.
תחת הנהגת טרודו, התמיכה במפלגה הליברלית צנחה משמעותית, כשבכמה מהסקרים האחרונים שנערכו נרשמה עליונות ברורה למפלגה השמרנית בהנהגת פייר פולייאב, עם 45% תמיכה לעומת 20% בלבד לליברלים. עם זאת, בשבועות האחרונים חלה התאוששות מסוימת בכוחה של המפלגה בעקבות המתיחות עם ארה"ב.
טרודו נפרד בדמעות ומזהיר מאיום חיצוני
ג'סטין טרודו נפרד מתפקידו בדמעות, ובמהלך הנאום שנשא הזהיר מפני האתגרים הצפויים לקנדה. "העולם מביט בציפייה לראות כיצד הקנדים יפעלו", אמר. "קנדה מתמודדת עם איום קיומי משכנתה", ציין, בהתייחסו לאיומי המכסים של טראמפ ולרצונו לכאורה לספח את קנדה כמדינה ה-51 של ארה"ב.
1+קרני נכנס לתפקיד ברגע קריטי עבור קנדה, עם שורת איומים כלכליים וביטחוניים מצד ממשל טראמפ. העלאת המכסים האמריקניים והאפשרות לשינויי גבול מציבים אתגרים משמעותיים, וקנדה עשויה להידרש להגדיל משמעותית את השקעותיה בתחום הביטחון.
למרות ההתאוששות הקלה בסקרים, התחזיות הפוליטיות נותרות מאתגרות עבור קרני. הערכות גוברות כי אף אחת מהמפלגות המרכזיות – הליברלית או השמרנית – לא תשיג רוב מוחלט בבחירות הקרובות, מה שעשוי להוביל להקמת ממשלה קואליציונית.
בינתיים, קרני צפוי לפעול במהירות כדי לבסס את מעמדו, להציג מדיניות כלכלית ברורה ולהתכונן למערכת בחירות שעלולה להיות גורלית לעתידה הפוליטי של קנדה.
