פעם קראו לזה עיתונות. היום זה נראה כמו פרוטקשן- בחסות התקשורת הישראלית. אותם פרצופים, אותם קווים אדומים, שמצוירים מחדש בהתאם לאג'נדה. ואותה שיטה: מי שלא הולך איתם – חוטף. אם יכנע – יחבקו אותו, אם לא, ימשיך לחטוף עד זוב דם, בלשון מטאפורית כמובן.
סימה קדמון, ירון אברהם, N12, ידיעות אחרונות, כל אלו כבר מזמן לא עושים עבודת סיקור. הם מטפטפים אג'נדה במסווה של עיתונות. אבל הפעם, הם עלו שלב. עכשיו זה נראה כמו איום מרומז על ראש ממשלת ישראל. ראש הממשלה שוקל לפטר את ראש השב"כ, וכמו תמיד, התקשורת עולה להתקפה.
הפעם זה גם ברמיזות מסוכנות. זה פרוטקשן תקשורתי לכל דבר ועניין. ראש ממשלה בישראל מקבל מסר – אל תעז לפטר בכיר בגוף ביטחוני, כי אחרת, מי יודע, אולי נתחיל לשמוע דברים שאמורים להישאר חסויים.
סימה קדמון, עיתונאית ידיעות אחרונות כתבה בסוף השבוע: "נתניהו מנהל קמפיין נבזי ביותר נגד רונן בר, אבל כדאי שיחשוב טוב לפני שישבור את הכלים ויקים עליו את ראשי השב"כ לדורותיהם. מדובר באנשים שיודעים דבר או שניים עליו, על משענת חייו והעל הבן יקיר לו".
והשאלה היא האם התקשורת עושה את זה מעצמה, או שאולי היא פועלת בשליחות רונן בר, ראש השב"כ עצמו? האם זו באמת "עיתונות עצמאית", או כלי שרת בידי מי שמבין שהכיסא שלו מתנדנד? כך לא פועלת עיתונות, כך פועלת מאפיה.
