במשך שלושים שנות שירותי במשטרת ישראל, מהן עשרים ושבע שנים בתחומי המודיעין, הבילוש והחקירות, הייתי שותף ללחימה בארגוני הפשיעה הקשים ביותר בישראל. עסקתי בגיוס והפעלת מקורות וסוכנים, ניהלתי חקירות מורכבות ונטלתי חלק במבצעים רבים שהסתיימו במעצרים ובהפללת עבריינים בכירים. אני מכיר היטב את עולם הפשיעה – את הדרך שבה ארגונים אלו חושבים, פועלים ומסתירים את עקבותיהם. מעל לכל, אני יודע שמלחמה בארגון פשיעה אינה מתחילה בטכנולוגיה, אלא בהבנה עמוקה של היריב הניצב מולך.
2+לכן, כשאני שומע על ההחלטה להעביר את האחריות לאיסוף המודיעין הטכנולוגי נגד ארגוני הפשיעה מהמשטרה לשב"כ, אני מתקשה להבין את ההיגיון המקצועי שמאחוריה. זו לא שאלה של מי טוב יותר; השב"כ הוא ארגון חיוני לביטחון המדינה ובעל יכולות יוצאות דופן בתחומי אחריותו, אך ארגוני פשיעה אינם ארגוני טרור. מדובר בשני עולמות שונים לחלוטין, עם שיטות פעולה שונות, שפה אחרת ותרבות עבריינית ייחודית. את המודיעין הזה, שנבנה בעמל רב לאורך שנים, מחזיקה רק משטרת ישראל.
חשוב להבין שטכנולוגיה לבדה אינה מייצרת "מודיעין", אלא "מידע" גולמי בלבד. כדי להפוך מידע למודיעין נדרש ידע מצטבר, ניסיון שטח, הכרת המקורות האנושיים והבנת ההקשרים בין הדמויות. נדרשת שליטה בסלנג ובקודים העברייניים, והבנה של ההיסטוריה של הסכסוכים והדינמיקה הפנימית בתוך הארגונים. אלו דברים שלא ניתן ללמוד במסמך או בקורס. גם אם השב"כ יפעיל את מיטב הכלים הטכנולוגיים, הוא עדיין יזדקק למשטרה כדי להבין מה הוא רואה ושומע ולהפוך את המידע לפעולה אפקטיבית.
2+הניסיון מלמד שכאשר מפצלים אחריות בין שני ארגונים, נוצרים חיכוכים, עיכובים ופערים. במקום שרשרת פיקוד אחת נוצרים ממשקים מסורבלים, ובמקום אחריות ברורה נוצרת אחריות משותפת – שלעיתים קרובות הופכת לאחריות של "אף אחד". לכך יש גם מחיר ארגוני כבד: השוטרים אינם זקוקים למחמאות, הם זקוקים לאמון. כאשר המדינה לוקחת מהם תחום ליבה ומעבירה אותו לארגון אחר, המסר שהם מקבלים הוא פשוט: "אנחנו לא סומכים עליכם". כמי שפיקד על יחידות שטח, אני יודע כמה מסר כזה פוגע במוטיבציה ובגאווה המקצועית.
חשוב לי להבהיר: משטרת ישראל אינה חסרת יכולת, היא פשוט מוחלשת. במהלך שירותי פגשתי משטרות בעולם ואף הדרכתי גופי אכיפה זרים בתחומי המודיעין והחדירה לארגוני פשיעה. הידע שנצבר בישראל נחשב למתקדם ביותר בעיניהם. יש במשטרת ישראל אנשי מקצוע מעולים וניסיון שאין לו תחליף, אך מה שחסר להם כיום הם הכלים, הסמכויות והגיבוי הנדרש. המאבק בארגוני הפשיעה חייב להיות תקיף ובלתי מתפשר, אך הדרך לעשות זאת היא לחזק את המשטרה ולא להחליש אותה על ידי העברת סמכויות.
הפתרון הנכון הוא להעמיד לרשות המשטרה את כל היכולות הטכנולוגיות הדרושות, בכפוף לחוק ולפיקוח, ולאחר מכן לדרוש ממנה תוצאות. אני לא מבקש להקל על המשטרה; להפך, אני מבקש שלא יאפשרו לה להתחמק מאחריותה. המאבק בפשיעה הוא תפקידה הבלעדי של המשטרה והוא חייב להישאר בידיה. אם המדינה רוצה רחובות בטוחים יותר, עליה לחזק את מי שנמצא בהם מדי יום. אל תשפכו את התינוק עם המים – משטרה יש לנו רק אחת, וצריך לתת לה את כל הכלים כדי לנצח.
