ממיטתו בבית החולים, מספר לנו הלוחם הגיבור יונתן פרינס על התקופה המורכבת בצל פיצוצי הנפצים לקראת חג הפורים. "זה לדעתי חשוב מספיק", אמר על נכונותו להתראיין לדיגיטל 14 בעודו מתאושש מאחד הניתוחים שעבר בעקבות פציעתו בלחימה בשג'אעייה.
פרינס משתף בתחושות הקשות שמעוררים בו פיצוצי הנפצים, קולות שמחזירים אותו ברגע לזוועות הלחימה. "רעש של פיצוץ עושה לי מאד רע. זה לא רק נפץ, כל פיצוץ מזכיר לי את האירוע בעזה", הוא מספר: "אני מרגיש את הפלשבקים, את התחושה המחניקה הזו, וזה ממש לא נעים".
"במיוחד השנה אני חושב שאנחנו כמדינה צריכים להפסיק עם השטות הזו. חווינו הרבה בשנה וחצי האחרונות וזה לא רק אני, פרסמתי סרטון כי הרגשתי עלי ועל עוד כמה חברים – אבל קבלתי תגובות מהמון אנשים שמזדהים. זה לא רק לוחמים. זה גם ניצולי נובה ותושבי העוטף. כשכל אדם במדינה רואה מישהו שמדליק את הנפץ שיזכור אותנו – את כל אלו שסוחבים איתם פוסט טראומה".
"כל טריקת דלת מקפיצה אותי, ועכשיו בפורים, כשזה פיצוץ אמיתי – זה נהיה בלתי נסבל", משתף יונתן. על השאלה איך מסבירים לילדים למה לוותר על המנהג הזה, הוא עונה: "תגידו להם שזה פוגע בלוחמים שיצאו להגן עליהם ועכשיו סובלים מהנפצים".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
לגבי העיסוק בנפצים הוא מדגיש: "הרעש מחזיר אותי לרגע הזה, אבל אני לא מדבר רק על עצמי. חבריי לצוות מרגישים כמוני, וכל אחד מאיתנו יכול להיקלע למצב כזה. כמו שהלכתי להילחם בשמחה בשביל כל עם ישראל עכשיו אני מבקש קצת התחשבות בחזרה".
מעבר לפגיעה הנפשית הקשה בהלומי קרב כמו יונתן, שורדי שבי או אזרחים שחוו את המלחמה מקרוב, הנפצים הם סכנה פיזית ממשית. בכל שנה מדווחים על פציעות קשות וכוויות כתוצאה משימוש לא מבוקר בחומרים אסורים אלה, תופעה שרק מחריפה את הכאב של מי שכבר נושא צלקות מהשנה האחרונה.
האחריות מוטלת על כולנו: הורים, מחנכים ואזרחים. במקום להמשיך במשחק המסוכן, אפשר לבחור בחגיגה שמחה ובטוחה שמכבדת את אלה ששילמו מחיר כבד כדי שנוכל לחגוג. השנה, יותר מתמיד, הגיע הזמן להניח את הנפצים בצד ולתת קול לשקט שכל כך נחוץ ללוחמים ולנפגעים שלנו.
