בקשה לאישור תביעה ייצוגית הוגשה נגד בנק מזרחי טפחות, בה נטען כי הבנק גבּה עמלות גבוהות מהמותר עבור שירותים בנקאיים בסיסיים, כגון העברות כספים וניהול חשבון. לפי התביעה, הבנק גבּה עמלות שלא הופיעו בתעריפון הרשמי וחרג מהתעריפים שנקבעו על ידי הרגולטור.
לקוחות שהעבירו כספים לחו"ל הופתעו לגלות חיובים גבוהים מהצפוי. כך למשל, עבור העברה בנקאית בסך 22,500 דולר, היה אמור הלקוח לשלם עמלה בשיעור 0.19% – כלומר, 42.75 דולר. בפועל, נגבתה עמלה כמעט כפולה, בשיעור 0.35%, מה שהוביל לתשלום של 78.75 דולר – הפרש של 36 דולר בעסקה אחת בלבד.

מקרה נוסף בתביעה מתאר העברת כספים לחו"ל בסכום של 12,500 דולר, שבעבורה הבנק היה אמור לגבות עמלה בסך 23.75 דולר, אך בפועל חויב הלקוח ב-43.75 דולר – תוספת של 20 דולר מעבר למותר.
בנוסף, התביעה מצביעה על חיובים נוספים שבוצעו לכאורה בניגוד לכללי בנק ישראל, בהם "דמי ניהול חשבון יהלומים" – עמלה של 5 דולר לכל דף חשבון. לקוח שהתלונן בנושא גילה כי חויב בעמלה זו 15 פעמים, כלומר סך של 75 דולר, למרות שלטענתו שהרגולציה אוסרת על כך במפורש.

כדי להגן על הצרכנים מפני גביית עמלות לא הוגנת, משרד האוצר ובנק ישראל הנהיגו בשנת 2008 את "מהפכת העמלות". במסגרת הרפורמה, נאסר על בנקים לגבות עמלות עבור שירותים מסוימים, ונקבע כי כל עמלה חייבת להופיע בתעריפון מפוקח ואחיד, אשר מפורסם לציבור באופן שקוף.
אולם, על פי התביעה, מזרחי טפחות לכאורה מצא דרך לעקוף את ההגבלות. כך למשל, עבור אותה העברת כספים לחו"ל, שבאופן רגיל הייתה אמורה להיכלל בתעריפון הרגיל של הבנק, נגבתה "עמלת יבוא יהלומים". בפועל, השירות שסופק ללקוח לא היה שונה במאומה מהעברה בנקאית רגילה – אך העמלה הייתה גבוהה בהרבה.

אם הטענות בתביעה נכונות, ייתכן שהלקוחות שילמו לבנק סכומים עודפים במיליוני שקלים. עבור לקוח ממוצע שביצע העברות כספים לחו"ל וניהל חשבון עסקי, המשמעות היא תשלומים עודפים של מאות ואף אלפי שקלים לאורך השנים.
מעבר לכך, נטען כי לקוחות גילו כי נגבו מהם עמלות שלא הופיעו בתעריפון הרשמי. כך למשל, כאשר רגולטור אסר על הבנקים לגבות דמי ניהול חשבון מסוג מסוים, מזרחי טפחות לכאורה "המציא" קטגוריה חדשה של עמלות, וגבה מלקוחותיו סכומים גבוהים במסווה של שירותים פיננסיים אחרים.

התובעים דורשים להשיב ללקוחות את כל הסכומים שנגבו מהם ביתר. אם בית המשפט יקבל את הטענות, הלקוחות עשויים להיות זכאים להחזרי עמלות באופן רטרואקטיבי עבור כל השנים שבהן בוצעו החיובים החריגים.
בנוסף להשבת הכספים, התביעה כוללת דרישה לפיצוי בגין עוגמת נפש. לטענת התובעים, בנק שמחייב לקוחות בסכומים גבוהים מהמוצהר מבלי לספק הסברים ברורים, פוגע בשקיפות הפיננסית ומוביל לאי-ודאות כלכלית.

האם בנק מזרחי טפחות אכן גבה עמלות בלתי מוצדקות? האם מדובר בטעות טכנית, שיטה עסקית מפוקפקת או פשוט חוסר שקיפות? התביעה הייצוגית עשויה להשפיע על מדיניות הבנק ולחייב אותו בהחזרים רטרואקטיביים. האם הציבור יראה את הכסף בחזרה? נמשיך לעקוב.
ממזרחי טפחות נמסר: "הבנק יגיב לטענות במסגרת ההליך המשפטי".
