תושבי הצפון חוזרים הביתה. המועד שבו נקבה הממשלה, אחד במרץ, הגיע, ועם הפסקת מענקי המחייה למפונים, הם שבים הביתה. אז איך זה קורה בפועל בקרית שמונה, העיר הגדולה במחוז?
החזרה מדורגת. לא כל המפונים שבים הביתה מיד, חלקם עדיין חוששים. מנגד, יש תושבים שחזרו כבר במהלך הפסקת האש, הגעגוע לעיר כנראה חזק מהכול. התקופה מחוץ לבית הייתה לא פשוטה בלשון המעטה. את התוצאות שלה נראה בשנים הקרובות ואולי אף לאחר מכן.
אך מי ששמח מאוד עם בואם של המפונים, הם תושבי העיר שנשארו כאן בזמן המלחמה, והתגעגעו לשכנים שלהם. שמחה, איציק כמו אחרים שנשארו בעיר במהלך המלחמה, חוו תקופה קשה ביותר תחת רקטות ואזעקות בלתי פוסקות: "כל יציאה מהבית הייתה הימור, לא ידעת האם לכתוב צוואה".
המורכבות העיקרית כרגע נוגעת לחינוך. הורים רבים בחרו שלא לחזור עד שילדיהם יסיימו את שנת הלימודים. אחרים בחרו לחזור ומצפים שבתי הספר יתנו מענה מספק לתלמידים השבים. ראש העיר יאיר שטרן אומר לנו כי כל הורה יחליט מה שטוב לילד שלו, ואם הם מחליטים לא לעקור את ילדיהם באמצע השנה ממעגל הלימודים במקום אליו הם התפנו, המדינה צריכה לתמוך בהם.
מי שעוד נערך אלו עובדי העירייה, שחלקם הגדול נשאר לאורך כל תקופת המלחמה, וכעת עובדים במרץ כדי לשפץ את העיר ולהשכיח ממנה את מראות ההרס.
החזרת התושבים המפונים זה אירוע מורכב עם הרבה השלכות, אך מתבקש בשעה זו עם סיום המלחמה.
הכתבה המלאה מתוך המהדורה המרכזית בנגן למעלה
