חזרתם של חלק לא מבוטל מהמחבלים הערבים מוסלמים לפעילות טרור, עם שיחרורם מכלאם, הינה מעשה שכיח ואף צפוי. עם ישראל זכה להכיר בכך לאורך שנות המאבק המתמשך בארגוני הטרור השונים, ביחוד אלו מהזרם האיסלאמי- ג'יהאדיסטי. כך היה ועודנו עם תנועות מוכרות כדוגמת החמאס והג'יהאד האיסלאמי, המזוהות עם האחים המוסלמים והאידאולוגיה בה הם תומכים. בל נטעה בכך גם כשחיוך ומידה של רוך נסוכים על פניהם ובדברי חבריהם, המזוהים עם "הלשכה המדינית" או "מפלגה פוליטית" זו או אחרת, במדינה מזרח תיכונית תמימה, שעוד לא הבינה את גודל הצרה, או גרוע מכך- מתכחשת בבורותה לעצם קיומה.
די בכמה תזכורות כדי להמחיש לחלק מהקוראים כי מכירים הם בעובדות, אך שוגים הם בהסקת המסקנות המתבקשות. מנהיגי החמאס לדורותיהם, מאחמד יאסין שעלה בסערה השמיימה, דרך עבד אל-עזיז רנתיסי שרכב על טיל לגיהנום ועד יחיא סינואור ימ"ש, עונים רובם ככולם להגדרה זו. רבים ממנהיגי הטרור ופעיליו התחנכו על ברכי התנועה האסלאמית והאחים המוסלמים, נעצרו, נשפטו ונענשו בגין מעורבותם בטרור, מי בדיבורים ומי במעשה. עם שחרורם מכילאם, חזרו הם ביתר שאת לדרכם, זו המיישמת הלכה למעשה את עיקרי אמונתם ותפישתם, או כלשוננו ולתפישתנו כ"ציונים", יהודים רחמנים וישראלים – מערביים ובורים: "חזרו לסורם".
1+למה ציפינו? כיצד יש עוד מי שחושב שמחבלים ערבים איסלמיסטיים משוחררים, בין אם ב"עסקה" ובין אם בתום תקופת ריצוי העונש, יחתמו על הצהרה בת קיימא בה מתחייבים הם שלא לשוב לדרך הטרור? מדוע יש מי שמאמין כי יחזרו הם "למוטב" לתפישתו המערבית המנותקת, יבטלו את חברותם בתנועות האיסלאמיסטיות הקיצוניות, יתנתקו מהקהילה ויתרחקו מהמסגד בו הם מתפללים ומוסתים לטרור ושנאת יהודים, רק כדי לחיות חיים שקטים ורגועים המגשימים את החלום המערבי המצוי? כיצד ישנם עוד תמימים שחושבים כי המחבלים האיסלאמיסטים ותומכיהם יעדיפו להצטרף לפעולת קירוב לבבות, ולא הקרבה (מות קדושים- "איסתישהאד"), מתוך כבוד לאמונה אחרת וללא רצון לאסלם אף אחד, או מתוך הבנה כי יש מקום במזרח התיכון למדינה יהודית זעירה? כל מי שמאמין בהיתכנות הדברים אלו, או רואה זיק של תקווה בשינוי דרכם של האחים המוסלמים, בין אם כחברי ארגון טרור או חברי מפלגה בהסוואה- פשוט חי באשליה מתוך בורות ואי הכרת המציאות לאשורה.
את ההשראה לדבקות בתפישה האיסלאמיסטית, על אף המכשולים, ההתנגדויות והמחירים האישיים הקשים, שואבים המחבלים ותומכיהם חסידי האחים המוסלמים מדמויות מופת. אלו שהתוו את דרכה המדממת של התנועה לעבר "דאר אל אסלאם", הוא בית האסלאם שכל מי שאינו דר בו נמצא במצב מלחמה עמו.
למען הסר ספק, האחים המוסלמים, התנועות המסונפות אליהם וארגוני הטרור או הצדקה להבדיל, הפועלים בשמם או בשליחותם לכאורה, מאמינים באמונה שלמה שהאסלאם הוא הבשורה והג'יהאד הוא הדרך היחידה. אין הפרדה בין דת לפוליטיקה והמטרה היא השלטת "אומת האיסלאם" על פי חוקי השריעה- החוק הדתי מוסלמי, בין אם בהסכמה מתוך כניעה, ובין אם באמצעות החרב, שהרי "דין מוחמד בסיף".
הדרך להגשמת חזון האומה המוסלמית מאיימת במידה רבה על משטריהם של חלק ממדינות ערב, כפי שניכר הדבר במצרים, ירדן והאמירויות לדוגמא, אך מחייבת היא גם את השמדתה של "היישות הציונית", היא מדינת ישראל. זו הדרך שהתווה האימאם חסן אל-בנא, המנהיג שהחל לעצב את אידאולוגיית האחים המוסלמים לפני כמעט 100 שנה, עד שקנתה אחיזה איתנה במחיר דמים נורא במזרח התיכון, כפי שנוכחנו גם בטבח הנורא של שמחת תורה. אל בנא, על אף שנרצח בשנת 1949 בקהיר מידי מתנקש מטעם המשטר המצרי המלוכני שראה בו איום וחשש מהפיכה אסלאמית, הותיר את חותמו על ממשיכי דרכו.
דבריו של אל-בנא, מייסד ״האחים המוסלמים״, פותחים את אמנת חמאס: ״ישראל תקום ותוסיף להתקיים עד שהאסלאם ימחה אותה כפי שמחה את מה שקדם לה״. גם סיסמת החמאס לקוחה מאיגרותיו: ״אללה הוא מטרתה (של החמאס); הנביא (מוחמד) הוא המופת שלה; הקוראן הוא חוקתה; מלחמת הקודש (הג׳יהאד) הוא דרכה והמוות (מות הקדושים) למען אללה הוא משאלתה הנעלה ביותר״.
אל-בנא לא נרתע, על אף רדיפת המשטר אותו עד ליום מותו, והותיר מורשת עניפה ליורשיו הכוללת כתבים ואיגרות. השני בממשיכי דרכו, שהתעלה על רבו וקודמו בתפקיד, היה סייד קוטב, שישב בכלא המצרי 9 שנים, החל מ-1954, עת נעצר על ידי שלטונות מצרים והואשם בפעילות חתרנית לאחר נסיון התנקשות בנאצר, עד שיחרורו מהכלא בשנת 1964 מטעמי בריאות. באוגוסט 1965 נכלא קוטב פעם נוספת באשמת חברות בהתארגנות טרור, חקירותיו ומשפטו סוקרו בהרחבה בעיתונות המצרית ושמו יצא כמי שדבק בדרכו האידאולוגית למרות הסבל והעינויים להם זכה. כשנדון הוא למוות יצאו המוני אזרחים לרחובות ונאצר, שהבין את הסכנה שבתסיסת האחים המוסלמים, ניסה "לרדת מהעץ" עליו טיפס באמצעות הפעלת לחץ על קוטב לחזור בו ולבקש חנינה בכדי להשתחרר ואף לזכות במשרה רמה. קוטב סירב לכל לחץ והצעה ודבק בעמדתו עד שהוצא להורג בתלייה ב-29 באוגוסט 1966. כך הפך הוא לדמות גיבור הנערצת בקרב האחים המוסלמים ותומכיהם באשר הם.
כפי שאל-בנא הותיר את חותמו על רבים, כך גם סייד קוטב, שממשיכי דרכו פועלים ומצטטים מדבריו בעולם הערבי ואפילו בתחומי מדינת ישראל. קוטב היה ההשראה לאוסאמה בן לאדן, מייסד ארגון הטרור "אל-קאעידה", ואף למייסדי דאעש. מהווה הוא דמות מופת גם לערבים ישראלים, כדוגמת עבדאללה נימר דרוויש, מייסד התנועה האסלאמית בישראל, שכינה אותו "ההוגה הקדוש", או חבר הכנסת לשעבר השייח' איברהים צרצור, ממנהיגי הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית בישראל, שמצטט מכתביו ואף קרא לבנו יחידו על שמו.
1+רוב המחבלים, המשוייכים לאחים המוסלמים על תנועותיהם ושלוחותיהם, נמשכים וחוזרים במוקדם או במאוחר לפעילות טרור, כשם שפרפרים נמשכים אל האור. אין הם חפצים בהזדמנות שנקרתה בדרכם לפתוח בחיים חדשים שיטיבו עמם ועם משפחתם, שהרי הג'יהאד הוא כל מהותם ותכליתם- זוהי השליחות שנטלו על עצמם. לא יחדלו הם ממעשיהם למימוש תפישתם גם במחיר כליאתם או ראשם, ללא קשר לנסיבות ומקום שיחרורם.
כך היה גם במצרים, עם עלייתו של אנואר סאדאת לשלטון והחלטתו לשחרר אסירים רבים מבני האחים המוסלמים לחופשי. אלו חזרו לשורות הארגון ופעלו בדרכי טרור כנגד כל מי שהגדירו ככופרים. מי שחווה זאת על בשרו היה סאדאת עצמו שנרצח מכדורי מתנקשים באוקטובר 1981, לאחר חתימת הסכם השלום עם ישראל, בעודו צופה במצעד צבאי ססגוני עם בכירי המשטר וקציניו לציון "הניצחון" המצרי במלחמת יום הכיפורים. מובראק שעלה לשלטון רדף, אסר, גירש וחיסל רבים ממנהיגי האחים המוסלמים אך כידוע, הוחלף על ידי מוחמד מורסי, איש האחים המוסלמים, עד שזה הודח על ידי הצבא, נכלא, נשפט ומת "במפתיע" בכלאו.
לסיכום
הסכמים במזרח התיכון נועדו כדי להפר אותם. כזאת יודע כל ערבי – מוסלמי וגם כל מחבל, שלמד והתחנך על בירכי הקוראן ודברי הנביא מוחמד. הראשונים להפר הסכמים עם מדינת ישראל היו המחבלים עצמם ששוחררו מכלאם או הותרה חזרתם ארצה לאחר גירושם, שבמקרה הטוב נעצרו שוב או חוסלו בשעה שתכננו פיגוע או כשיצאו לחבל ולרצוח יהודים ברחבי ישראל. במקרה הרע התוודעה המדינה להפרת "ההסכם" עם בני העוולה כשהופעל כבר מטען החבלה, נורתה היריה הראשונה, בוצע פיגוע הדריסה או ננעצה הסכין בפיגוע דקירה.
שחרורם של אלפי מחבלים לחופשי, ביחוד לשטחי יהודה, שומרון וירושלים רבתי, צופן בחובו אתגר ביטחוני עצום וחשש ממחיר דמים ניכר, שהרי מדינת ישראל לא תשנה את אמונתם ודרכם של רוב האחים המוסלמים על מפלגותיהם וארגוני הטרור הצועדים בדרכם. יש לנהוג בהם ביד קשה ולרודפם עד חרמה בכל מקום בו נמצאים הם בגבולות מדינת ישראל ואף מחוצה לה. יש להוקיע את נציגיהם ולהוציא את תנועותיהם, הפועלות במסווה פוליטי, אל מחוץ לחוק. את משפחותיהם, מחנכיהם ומנהיגיהם של המחבלים, התומכים ומסייעים להם בדיבור ובמעשה יש לגרש אל מחוץ לגבולות המדינה תוך שלילת כל זכות, רכוש והטבה. כל מחבל ששוחרר בטרם עת והביע תמיכה, ולו רק שולית "בקטנה", יש לרדוף ולחסל בטרם יעז להרים ידו על יהודים ואזרחי מדינת ישראל.
