במשך 16 חודשים, אילן דלל לא שמע את קולו של בנו, גיא גלבוע דלאל, שנחטף בידי חמאס ב-7 באוקטובר. השבוע, לראשונה מאז החטיפה, הוא ראה אותו בסרטון האכזרי שהופץ אמש (שבת) על ידי הארגון.
"זו הפעם הראשונה אחרי שמונה חודשים שיש לנו אות חיים", מספר דלל. "הפעם האחרונה הייתה לפני מבצע ארנון, ומאז לא ידענו כלום. פתאום אני רואה את הבן שלי, שומע את הקול שלו. הוא נראה בסדר יחסית – רזה, חיוור, אבל חי".
לצידו של גיא נראה גם חברו, אביתר, שנחטף יחד איתו. "הם אומרים מה שמבקשים מהם להגיד, אני לא מתייחס לזה. אני מתמקד בעיניים שלהם, בשפת הגוף. הם שם, הם מחזיקים מעמד – אבל כמה זמן עוד יוכלו?".
הגיעו לנובה ונחטפו יחד: סיפורם של אביתר דוד וגיא גלבוע דלאל
"החזירו אותם למנהרות – זו האכזריות הגדולה ביותר"
האכזריות של חמאס אינה מפתיעה את דלל. "ראינו מה הם עשו בשביעי באוקטובר, זה לא חדש. אבל כאן הם חצו עוד גבול", הוא אומר. "500 ימים במנהרות, ואז הם הוציאו אותם לרגע החוצה – רק כדי להראות להם איך החברים שלהם משתחררים הביתה. נתנו להם לראות את הדרך לחופש, ואז החזירו אותם חזרה למנהרות. אני לא רוצה לחשוב מה עבר בראש של הבן שלי באותו רגע".
לדבריו, הידיעה שלפחות גיא לא לבד מנחמת אותו במעט. "אני שמח שאביתר איתו, שהם יכולים לחזק אחד את השני. אחרת, הם היו עלולים להישבר ולהתייאש".
כשהפעימה הראשונה של העסקה מתקרבת לסיומה, דלל מודאג מגורלם של שאר החטופים שנותרו בעזה. "מדינת ישראל חייבת לעשות הכל כדי להחזיר את כולם", הוא אומר בנחישות.
"אות חיים מטלטל": ריאיון עם אם החטוף שהוכרח לצפות בשחרור
לדבריו, גם מבחינה ביטחונית, השבת החטופים היא הכרחית. "צה"ל לא יכול לפעול בעזה במלוא העוצמה כשהם שם. או שהחטופים ייפגעו מהפצצות, או שחמאס ירצח אותם אם הכוחות יתקרבו, או שהם פשוט לא ישרדו את התנאים".
דלל לא מאמין שחמאס ישתנה. "הם לא יהפכו פתאום לאוהבי ישראל, לא יהיה שלום איתם. אבל קודם כל, צריך להחזיר את הבנים שלנו הביתה. אחר כך נטפל בהם".
כשהוא מסיים את השיחה, דלל מביע תקווה אחת: "אני מתפלל שבפעם הבאה שנדבר, גיא כבר יהיה כאן איתי".
