ממשלת ישראל קיבלה החלטה רציונלית ומוסרית להשלים את השלב הראשון עד תומו – מהלך שכבר שילמנו עליו מחיר כבד, ואנו מוסיפים לשלם. אך מה התרחש מאז יום שלישי שעבר ועד מוצאי שבת? הממשלה שידרה מסרים תקיפים על פעולה קרבה, גייסה מילואים, אך בפועל לא נקטה בצעדים משמעותיים. ההתנהלות הזו יצרה בלבול, חוסר בהירות, ופער מדאיג בין הצהרות למציאות.
לא מדובר בעוצמה הצבאית שבה החזיק חיזבאללה, עם מאה וחמישים אלף רקטות עד חיסול נסראללה. אך דווקא בגזרה הדרומית, ישראל מפגינה היסוס – מסר של חולשה שחמאס מזהה ומנצל היטב.
השטח מדבר בעד עצמו: חמאס מפעיל דחפורים במרחק של 200 מטרים בלבד מהגדר, מובטחים לו קרוואנים וציוד ללא הגבלה, וחיילים מדווחים כי מחבלים מניחים מטענים בסמוך לכוחותינו בציר פילדלפי. זה לא אירוע נקודתי – זהו מחדל מתמשך שמחייב הכרעה מיידית, לפני שהמציאות הזו תתקבע כעובדה בלתי הפיכה.
