ניצחון טכני, אבל המציאות השתנתה
לאחר הבחירה השנויה במחלוקת, שבה בית המשפט העליון המליך את עצמו מחדש ובחר נשיא מבין שורותיו, הגיע הזמן לשאול: מה אנחנו, הישראלים שמבקשים איזון ותיקון במערכת המשפט, הרווחנו – ומה הפסדנו?
השופט יצחק עמית אולי ייזכר בדפי ההיסטוריה כנשיא בית המשפט העליון, הוא אולי הוסיף לעצמו שורה בויקיפדיה, אבל אחרי שנתיים של קרב איתנים, ההשלכות מורגשות היטב. התחושה שהמערכת המשפטית לוקחת לעצמה סמכויות שמעולם לא ניתנו לה לא נעלמה – אך הציבור כבר לא מקבל זאת בהכנעה. הדרך לתיקון עוד ארוכה, אך הכיוון ברור.
האיש שלא יהיה רצוי באירועים לאומיים
עמית ניצח בקרב, אך בעיקר מכוח האינרציה של מערכת שרואה עצמה כל-יכולה. אך גם שם, עמוק בפנים, מבינים שהסיפור הזה מתקרב לסיומו.
הציבור כבר לא נמצא באותה נקודה שבה החל המאבק. רוב העם רוצה שינוי עמוק ומהותי במערכת המשפט – והוא גם מצפה לראות את זה קורה, במוקדם או במאוחר.
יצחק עמית, כנראה, לא יוזמן לאירועים ממלכתיים. במשרדי הממשלה נוכחותו תיתקל באדישות במקרה הטוב ובכתף קרה במקרה הרע. התחושה הזאת תלך ותעמיק, במיוחד כשהוא ייצא אל העם ויחוש את הבוז שיופנה כלפיו.
ובזמן שהאולפנים ימשיכו לנסות לשווק אותו כאדם "א-פוליטי", המשימה הזאת תהפוך קשה מיום ליום. הציבור כבר מבין שמדובר בניסיון שקוף לחפות על מערכת שרואה את עצמה מעל הדמוקרטיה.
קריסת תדמית "הא-פוליטיות"
במשך שנים ניסתה מערכת המשפט לשמר את הדימוי של שופטי העליון כאנשי מקצוע נטולי פניות, שעניינם הוא אך ורק הדין. אך הציבור כבר לא קונה את זה.
בעידן של היום, כשהחלטות בג"ץ והעימותים מול הממשלה נחשפים לעיני כל, אי אפשר עוד לטעון לניטרליות. הציבור מבין היטב שאין מדובר רק בפסקי דין משפטיים, אלא בהחלטות עם אג'נדה ברורה. לכן, הניסיון להציג את יצחק עמית כנשיא בית משפט "אובייקטיבי" יתנפץ מול מציאות שבה האמון בבית המשפט נמצא בשפל חסר תקדים.
"הכתרת מלך" ללא לגיטימציה
המעמד שבו עמית נבחר לנשיא בית המשפט העליון המחיש עד כמה המערכת המשפטית מנותקת מהעם. במקום הליך שקוף ודמוקרטי, קיבלנו שוב סגירת דילים בתוך קבוצה מצומצמת שממנה את עצמה, תוך התעלמות מוחלטת מרצון הציבור ונבחריו.
הכתרה עצמית כזו אולי תקפה מבחינה פורמלית, אבל מבחינת הציבור היא נטולת לגיטימציה. וזה משהו שגם עמית וגם חבריו בהרכב השופטים מבינים היטב.
לא סוף הסיפור – אלא רק ההתחלה
הניצחון של עמית הוא טכני בלבד. הוא אולי מחזיק בתואר, אבל אין לו את ההכרה הציבורית שגורם ממלכתי אמור לקבל. המערכת המשפטית אולי הצליחה להכתיר את האיש שלה – אך בכך היא רק החריפה את חוסר האמון הציבורי בה.
ובינתיים, הרוח הציבורית נושבת לכיוון ברור: הרוב רוצה שינוי אמיתי. הציבור מבין שבית המשפט העליון זקוק לרפורמה מקיפה, שתבטיח שהוא ישרת את העם – ולא ישלוט עליו.
וזה, בסופו של דבר, יהיה הדבר שיכריע את הכף. לא מינוי כזה או אחר, לא עוד שופט שמקבל כותרת בעיתון – אלא הכוח של הציבור, שמבקש שינוי ולא מתכוון לעצור עד שהוא יקרה.
