על פי החלטת בג"ץ, ביום ראשון הקרוב אמורה הוועדה לבחירת שופטים להתכנס כדי לקיים הצבעה לבחירת נשיא בית המשפט העליון. אולם בימים האחרונים נחשפות תלונות הולכות וגוברות בנוגע להתנהלותו של השופט יצחק עמית, המועמד המוביל לתפקיד.
מדובר בטענות על ניגודי עניינים חמורים, ובכללן אי-דיווח על כתב אישום שהוגש נגדו על ידי עיריית תל אביב, אי-עדכון רשימת המניעויות, ודיון בתיקים הנוגעים לקרובי משפחתו – כולל חותנו, הבעלים של AM:PM, ופסיקותיו בנוגע לרשימת הדירקטורים, שהיטיבו עם אחיו.
לכך התווספה חשיפה מערוץ 14 על עבירות בנייה בביתו במבשרת ציון, וכן דיווח על פעולתה המהירה והחריגה של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה להעניק היתר לשופט עמית ימים ספורים בלבד לפני ההצבעה על מינויו לנשיא העליון. לעיתים הניסיונות להסתיר ולטייח מפלילות יותר מהעבירה המקורית.
שאלת לוין: מה הלאה?
שאלת היסוד העומדת בפני שר המשפטים יריב לוין היא האם לקיים את החלטת בג"ץ ולכנס את הוועדה ביום ראשון להצבעה על בחירת הנשיא, לבקש מבית המשפט העליון לדחות את הדיון לצורך בירור מעמיק של התלונות, או פשוט להודיע על אי-כינוס הוועדה מבלי לפנות לאישור השופטים כלל. לוין הקפיד עד כה לפעול במסגרת הכללים המשפטיים, מבלי להפר באופן ישיר צווי בג"ץ. אם יורשה לי להעריך, הוועדה לא תכונס ביום ראשון.
1+הדילמה של סולברג וברק-ארז
שני שופטי העליון, נעם סולברג ודפנה ברק-ארז – המיועדים אף הם, על פי שיטת הסניוריטי, לכהן כנשיאי העליון בעתיד – ניצבים בפני דילמה קשה לא פחות.
ההתנהלות של השופט עמית ממיטה חרפה על המוסד כולו, וכתם זה עלול להידבק גם בהם. בנוסף, ניתן להניח שכפיית בחירתו של עמית כנשיא תוביל לתגובת נגד חריפה מצד שר המשפטים לוין, שעלולה לכלול הגבלות על כוחות נשיא העליון ופגיעה במעמד המוסד. מהלכים כאלו מנוגדים לאינטרסים האישיים והמוסדיים של סולברג ושל ברק-ארז כנשיאים מיועדים של העליון.
1+סולברג וברק-ארז צריכים, אפוא, לקחת את עמית לשיחה אישית ולבקש ממנו להסיר את מועמדותו – למען שימור שאריות הלגיטימציה שעוד נותרו לבית המשפט העליון בקרב הימין.
פרישה כקרש הצלה
התפטרותו של עמית יכולה לחולל שינוי דרמטי. הנשיא הבא יהיה סולברג, מה שיקל על הקמת ועדת חקירה ממלכתית מתוך הנחה שסולברג לא ימנה חברי ועדה עוינים לימין. פרישתו של עמית תפנה מקום נוסף לשופט שמרני בוועדה לבחירת שופטים, ולצידו של סולברג יכהן השופט דוד מינץ – שני השופטים היחידים שקבעו שאין לבית המשפט העליון סמכות לפסול חוקי יסוד.
הדבר עשוי לאפשר ללוין להגיע להסכמות עם סולברג ומינץ על מינוי שופטים שמרנים נוספים לעליון. פרישתם הצפויה של שופטים היפר-אקטיביסטים כמו חיות, ברון, פוגלמן ועמית תיצור רוב שמרני מובהק יותר בבית המשפט העליון. גם אם השופטים השמרנים אינם רדיקליים כמו מקביליהם בארה"ב, הם עדיין פחות אקטיביסטים מארבעת השופטים הנוכחיים.
עמית – בין הטיטניק לבין הקרחון
פרישתו של עמית יכולה להיות הרגע שבו הטיטניק משנה כיוון, ממש רגע לפני ההתנגשות בקרחון. בכך הוא יוכל לתרום תרומה משמעותית להגדלת הלגיטימציה של המוסד החשוב הזה. ואולי דווקא בשל כך הוא לא יפרוש?
