הפסקת האש שנכנסה לתוקפה הבוקר ב-11:15 עדיין נשמרת, אך אני לא חושב שמישהו ציפה שבשעות הראשונות נראה הפרות צבאיות. ובכל זאת, אסור לנו להירדם בשמירה או לתת לארגון הטרור הזה, חמאס, שום הזדמנות. מהבוקר אנחנו רואים כיצד חמאס פועל במניפולציות – בדחיית העברת השמות ובמופעים שהם מארגנים בתוך עזה – כדי לשדר תמונות של שגרה ושליטה ברחובות. זה לא מפתיע. ידענו שזה יקרה.
הלחימה ברצועת עזה, שהייתה מהאינטנסיביות שידעה ישראל, הביאה להרס נרחב. במהלך השנה האחרונה, דובר צה"ל הציג בעיקר את תמונות ההרס: הבניינים שקרסו, הרחובות שנכחדו כמעט לחלוטין. אולם הבוקר אנו רואים תמונה שונה: רחובות שלמים עומדים על תילם, ותהלוכות של מחבלי חמאס על טנדרים עמוסי נשקים. התמונות הללו מזכירות את ה-6 באוקטובר.
איך קרה המחדל הזה?
יש לזה שם: כישלון. כישלון צבאי. נכון, רוב רצועת עזה הרוסה, והחיים שם יתקשו להשתקם בעשור הקרוב אם בכלל. אבל העובדה היא שכשאנחנו רואים הבוקר טנדרים לבנים, שהוכנו במיוחד לטובת המופע הזה, אנחנו חייבים לשאול איך, אחרי שנה ורבע של לחימה, חמאס עדיין מצליח להציג עוצמה כזו.
המופע שראינו הבוקר היה חייב להיות מותקף מהאוויר. הסרטונים שפורסמו מראים את המיקומים המדויקים, ולצה"ל יש את כל הכלים לדעת איפה זה מתרחש. מדוע זה לא קרה? מדוע נתנו למפגן הכוח הזה של חמאס להתרחש?
כישלון צבאי הוא ההגדרה המתאימה ביותר. מדובר באירוע שלא היינו צריכים להגיע אליו – לא היום ולא באוקטובר. צה"ל התחייב להגיע למיטוט היכולות של חמאס כבר בסוף אוקטובר. ובכל זאת, אנחנו נמצאים כעת בסוף ינואר, ובמקום חמאס מוחלש, אנחנו רואים מופע של עוצמה ברחובות עזה.
אל מול ההישגים בצפון, בדרום התמונה שונה לחלוטין – וזה מצער. המופעים האלה, של תהלוכות ברחובות עם טנדרים ונשקים, הם תזכורת לכך שטרם השלמנו את המשימה.
