הפסקת האש כבר צריכה להיכנס לתוקף וחמאס ממשיך במשחקי השליטה שלו, מתעלם מהתחייבויותיו ועוד לא העביר כרגע את רשימת החטופים המיועדים לשחרור. התנהלות זו של ארגון הטרור אינה מפתיעה, אך היא מדגישה את הבעייתיות העמוקה בעסקה כולה.
במשך 42 הימים הקרובים, ישראל צפויה להיות נתונה למסכת של מניפולציות פסיכולוגיות מצד הארגון. העובדה שהדרג המדיני מוכן לקבל זאת כחלק בלתי נפרד מהעסקה מעידה על חולשה אסטרטגית מדאיגה. בשטח, צה"ל פועל להשלמת המשימות האחרונות. תקיפות ממוקדות בנוסיראת ורפיח, שכללו השמדת בתי מח"טים ומבנים ששימשו את ארגוני הטרור, מסמנות את סיום השלב הנוכחי של הלחימה. אך האתגר האמיתי רק מתחיל.
1+הסוגיה המורכבת של שחרור המחבלים מציבה סיכון ביטחוני משמעותי, במיוחד ביהודה ושומרון. למרות ההבטחות שמחבלים השפוטים למאסר עולם יגורשו לעזה או לחו"ל, החשש מהתלקחות השטח הוא ממשי. פיקוד המרכז, שכבר ביקש תגבור כוחות לפני חודשים, ניצב כעת בפני משימה מורכבת של מניעת גל טרור חדש.
מדאיגה במיוחד היא הגישה המתגוננת שאימצה מערכת הביטחון. הרצון להימנע מפעולות שעלולות לסכן את העסקה מוביל לריסון יתר ולאיבוד היוזמה ההתקפית. זוהי טעות אסטרטגית. דווקא עכשיו, אחרי אירועי השביעי באוקטובר, נדרשת תפיסה התקפית ונחושה יותר.
1+ההחלטה להתקדם עם הפסקת האש למרות אי-העמידה של חמאס בתנאים הבסיסיים מעבירה מסר בעייתי. היא מלמדת את האויב שישראל מוכנה להתפשר על עקרונותיה ולקבל הפרות של ההסכם כדבר שבשגרה. זהו תקדים מסוכן שעלול להשפיע על התנהלות חמאס לאורך כל תקופת העסקה.
הדרך היחידה לשנות את המשוואה היא לעמוד בתקיפות על התנאים שנקבעו. אסור לאפשר לחמאס להכתיב את קצב ההתקדמות של העסקה או לשחק במצוקתן של משפחות החטופים. רק עמידה איתנה על העקרונות תבטיח שהעסקה תתנהל באופן שישרת את האינטרסים הביטחוניים של ישראל ולא רק את האינטרסים של חמאס.
