השאלה שמטרידה את כל תושבי ישראל בימים אלו היא, איזה נתניהו ואיזו מדיניות נמצא באמצע חודש מרץ עם סיום ההפוגה לשחרור החטופים?
מהיכרותי רבת השנים אתו, ניתוח התנהלותו בשנה האחרונה, והיכרות כיצד עובדת המעטפת המדינית שמלווה את מהלכיו. מביאים אותי למסקנה כי המחצית השנייה של הקדנציה של ממשלת ישראל שהחלה החודש, לאחר ש 70% מהחטופים בבית, עזה הרוסה, חיזבאללה מנוטרל, הדרך למתקני הגרעין של איראן חופשית בלי מערכות הגנה ונתניהו בשיתוף פעולה אינטימי עם טראמפ ואנשיו. כל אלו הולכים להשלים את יצירת מפת ההזדמנויות והאיומים המעודכנת של המזרח התיכון לדור קדימה לפחות.
4+ההפוגה של 42 יום שבאופן לא סימלי מתחילה ביום השבעתו של נשיא ארה"ב שמתכוון ליישם מדיניות הפוכה משל קודמו, אמורה ככל הנראה להיות גם המהפך במדיניות החוץ ובשדה הקרב שהימין כל כך מייחל לו.
מבלי ששמנו לב, חלף לפני כשבועיים תאריך משמעותי בחיי ממשלת ישראל – שנתיים לבחירתה ביום 29.12.2022.
לרוב השנתיים הראשונות בכל ממשלה הן השנתיים הטובות, שרים באים לעבוד ולהשפיע, ואז מתחילים הקלקולים. כולם מתחילים לפזול לבחירות הבאות. הפעם נראה שזה מתנהל הפוך. אחרי רפורמה דרמטית, מחאה שגלשה למחוזות הסרבנות, האסון הגדול בתולדות המדינה שטלטל את כולנו, ושנה של מלחמה – הארוכה בתולדותינו. הביאו אותנו השבוע לאחת הצמתים החשובות בקדנציה הנוכחית.
4+השבוע יחל שלב נוסף של שחרור החטופים מהשבי בעזה, שיביא את ישראל להשלים החזרת כ70% מהחטופים הביתה – רובם בחיים. יישארו במנהרות כ 66 חטופים, בעיקר הגברים הצעירים והחיילים, כמחציתם הוכרזו כחללים חטופים.
ההסכם הזה הוא נקודת ציון הכרחית וכואבת, מרגעי ההשפלה אותם נאלצת מדינת ישראל לעבור בגלל שורת מחדלים שעוד יצטרכו להיחקר. בשבועות הקרובים יגיע לשיא גם הטרור הפסיכולוגי שיעבירו שרידי מחבלי החמאס את הציבור בישראל. אבל זו עשויה להיות גם שירת הברבור שלהם.
הציבור בימין חלוק, מחציתו מתנגדים לעסקה ורואים בה תבוסה ובגידה במחיר דמים כבד. האחרים מקבלים אותה כרע הכרחי. המבחן הגדול של הרגעים הללו אינו בחתימת הקבינט על העסקה ביום שישי, אלא בעוד 6 שבועות, כאשר ישראל תקבל את אחרוני הגופות של המשוחררים ותעמוד בפני ההכרעה לאן פניה.
4+בשמחת תורה תשפ"ד איבד רוב העם בישראל את האמון בהנהגה המדינית ובהנהגה הצבאית שלו. ההסתערות על שטחי הכינוס של המילואימניקים בימים הראשונים הייתה בעצם חוסר האמון בהנהגה. "אנחנו לא מחכים לצווים מכם, אנחנו נבוא ונעשה את העבודה". וצבא היבשה לא אכזב שנה של קרבות גבורה בעזה , בלבנון וסוריה בשילוב חיל האוויר וכלל היחידות הובילו אותנו לניצחון על טבעת החנק שבנתה איראן סביבנו.
בשנה האחרונה פעלו כולם, הציבור ומנהיגיו תחת ההבנה שזו לא העת לוועדות חקירה ומסקנות. כל הצמרת המדינית והצבאית פעלו יחד בלית ברירה והביאו להצלחות וניצחונות. זה לא בא בקלות, היו ויש לא מעט חילוקי דעות אבל הכיוון ברור – ניצחון.
בצדק רב, גישת הציבור לרה"מ נתניהו בתחילת המערכה הייתה חשדנית. האיש זהיר ומעדיף לדחות קרבות דמים ולמצוא פתרונות מדיניים. אבל גם הוא, כמו רבים בעם ובצמרת הצבאית, הבין שהעידן הזה נגמר. הוא חבש את כובע המצביא ומבלה את עיקר זמנו בקריה קרוב לבור הפיקוד.
בשנה האחרונה התחייב פעם אחר פעם לא להוריד רגל מהגז ולהילחם עד ה"נצחון המוחלט" ועד כה פרע את כל השטרות – צה"ל נכנס לעזה בנובמבר 23, חזר לתמרן לתוך חאן יונס לאחר עסקת שחרור החטופים הקודמת, נכנס לרפיח כולה ותפס את כל ציר פילדלפי, השתלט וביתר את הרצועה באמצעות ציר נצרים וכמעט השלים את ניקוי צפון הרצועה. מדיניות האדמה החרוכה שבה כל בית עזתי שהופלל מוחרב עד היסוד הביאה להריסה טוטלית של שטחים נרחבים בעזה, הרס שייקח שנים רבות לשקם אם בכלל.
4+במקביל השתחררה ישראל מממשל עוין, שמרח אותה במתק שפתיים אך חנק אותה בחימושים. והצר את צעדיה המדיניים של הממשלה. כל זה אמור להסתיים ביממות הקרובות, ולתת לישראל הזדמנות היסטורית נדירה להבטיח את בטחונה לדור קדימה לפחות. עד שיעברו השבועות מורטי העצבים הללו – נשאר בעיקר להתפלל לשום החטופים ולהתארגן ללחימה ביום שאחרי.
