פרשת ויחי, הפרשה המסיימת את ספר בראשית, מתארת את רגעי חייו האחרונים של יעקב אבינו ואת ברכותיו לבניו ולנכדיו. אחד הרגעים המרגשים הוא ברכתו למנשה ואפרים, שבה יעקב משכל את ידיו – מניח את יד ימין על ראש אפרים הקטן ואת יד שמאל על ראש מנשה – הבכור.
האור החיים הקדוש מבאר את הפסוק "ויקרא בהם שמי" ומסביר שברכתו של יעקב מבקשת להעלות את מנשה ואפרים לדרגת שלושת האבות – אברהם, יצחק ויעקב – מדרגה שאין אדם בעולם יכול לנתקה או לקלקלה. רש"י מפרש את המילים "בך יברך ישראל", ומסביר שכאשר אב מברך את בניו, הוא אומר: "ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה".
3+אך מתעוררת השאלה: מדוע דווקא כאפרים וכמנשה ולא כאברהם, יצחק ויעקב, שהם בדרגה גבוהה יותר? התשובה טמונה באופיים ובסיפורם של אפרים ומנשה. מנשה עסק בענייני המלך – בעוד שאפרים הקדיש את ימיו ללימוד תורה בלבד. אף על פי שהיו שונים זה מזה, הם חיו בשלום, באהבה ובכבוד הדדי, ללא קנאה וללא תחושת עליונות.
כאשר יעקב שם את יד ימין על אפרים, לכאורה היה למנשה כל הסיבה לקנא. יד ימין מסמלת העדפה, עוצמה וברכה גדולה יותר, והיה ברור שהיא הונחה על ראש אחיו הקטן. במקביל, אפרים היה יכול להתגאות במעמדו ולהתגאות על אחיו הבכור. אך למרות הפערים והשוני ביניהם, ולמרות מעשה השיכול, הם חיו בשלום ובאהבה, ללא קנאה, ללא שנאה וללא מאבקי אגו.
3+ספר בראשית כולו מתחיל עם מריבות אחים, קין והבל, יצחק וישמעאל, יעקב ועשיו ויוסף עם אחיו. כעת, הסיפור שיסיים את הספר הוא על הברכה שמדגישה מה היא אחוות אחים. יוסף השלים עם אחיו וכולם ירדו והתגוררו יחד בארץ גושן. אך הסיפור של מנשה ואפרים הוא כעין תיקון של ממש לכל מריבות האחים. הפרשה מתחילה במילים: "ויחי יעקב בארץ מצרים 17 שנה", כלומר החיים הטובים של יעקב היו במצריים. מדוע? כשראה שכל האחים חיים באהבה ואחווה – זו הברכה הגדולה ביותר.
כיום, ברכת "ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה" היא חלק מהמסורת היהודית, ומתקיימת בכל בית יהודי מדי שבת לאחר הקידוש. הזוהר הקדוש מדגיש את החשיבות הרבה שבברכה זו, ומציין שהיא מביאה שפע ושמירה על הילדים. כאשר ההורה מניח את ידיו על ראש ילדו ומברכו, הוא מעביר לו כוח רוחני המלווה אותו לאורך חייו.
3+השבת בבתי הכנסת, לאחר סיום ספר בראשית, יהדהדו המילים: "חזק, חזק ונתחזק" בכל רחבי הארץ והעולם. הרבי מליובאוויטש מדגיש את החשיבות לקרוא מילים אלו בצעקה גדולה ובהכפלת כוח – לא רק כסיום לספר בראשית, אלא גם כהכנה לעמידה האיתנה שתלווה אותנו לאורך חומש שמות.
השבת הזו, אנו שולחים את ברכת יעקב לבנים ולבנות שלנו, השבויים והשבויות בעזה: מחכים לכם בכל רגע, יקרים שלנו. ובסיום הקריאה בבית הכנסת נצעק לעולם "חזק, חזק ונתחזק" – נחזק את לוחמינו והלחמות שלנו, ונדע שהחוזקה הכי גדולה שיש היא האחדות. גם מי ששונה מאיתנו, גם אם מישהו לקח משהו שחשבנו או שבדרך הטבע הייתה אמורה להגיע לנו – נתחזק באהבת ישראל ונלמד מאהבת האחים אפרים ומנשה.
