נשיא ארצות הברית לשעבר ג'ימי קרטר הלך הערב (ראשון, לפי שעון ישראל) לעולמו והוא בן מאה שנים, כיהן כנשיאה ה-39 של ארה"ב, יזם והשתתף בהסכמי קמפ דיוויד – ונודע בשנים האחרונות כמבקר חריף של ישראל וכפרו פלשתיני.
קרטר, מגדל בוטנים, שירת בצי האמריקני וכיהן כמושל ג'ורג'יה מ-1971 עד 1975, והיה הנשיא הראשון מאז 1837 שהגיע מהדרום העמוק, הוא גם היה הנשיא הדמוקרט היחיד שנבחר בין שנות ה-70׳ וה-80׳ בהן שירתו 4 נשיאים רפובליקנים.
2+הסכם השלום היה ההצלחה היחידה
הסכם השלום במזה״ת היה פחות או יותר ההצלחה היחידה שלו בתחום מדיניות החוץ שנצבעה בעיקר בצבעי פרשת השבויים האמריקאים בשגרירות שבטהרן. בנובמבר 1979, המון איראני השתלט על שגרירות ארה"ב בטהרן ולקח 52 אמריקאים כבני ערובה. זו הייתה תחילתו של מסע ייסורים בן 444 ימים שהתחולל מדי יום בטלוויזיה ולא הסתיים עד 20 בינואר 1981, היום בו עזב קרטר את תפקידו, כאשר בני הערובה שוחררו.
בעיצומו של המשבר, באפריל 1980, אישר קרטר ניסיון חילוץ שהסתיים באסון כאשר שני מטוסים אמריקאים התנגשו על הקרקע והרגו 8 אנשי שירות אמריקאים. מזכיר המדינה סיירוס ר' ואנס, שהתנגד למשימה, התפטר.
2+קרטר היה הנשיא שחי הכי הרבה זמן לאחר סיום כהונתו- יותר מארבעה עשורים – יותר מכל אחד אחר בהיסטוריה.
את השנים אחרי כהונתו העביר בעשיית דיפלומטיה ציבורית, גישור סכסוכים ברחבי העולם, פיקוח על מערכות בחירות וגם כתיבת ספרים. הוא נחשב למבקר חריף של מדיניות הקמת ההתיישבות הישראלית ביהודה שומרון וחבל עזה. על מכון קרטר שהקים, הוא קיבל פרס נובל לשלום בשנת 2002.
