קולנוע זה מגניב, ואחת הסיבות לזה היא שהכל יכול לעבוד שם. מפלצות, זומבים וכל מיני מרעין בישין נוספים. יש שיאמרו שהקהל קצת התעייף מאינסוף קרבות חלל ומפלצות ענק (גודזילה מינוס אחת שיצא בשנתיים האחרונות עדיין סרט מעולה בטירוף) וקשה לרגש את הצופים עם ערמות של תוצרי גרפיקה ממוחשבת.
דווקא סרטים ישנים מאוד מעניינים בהקשר הזה. כשלקולנוע היו הרבה פחות אמצעים כמו תוכנת מחשב שיכולה הייתה לגרום להכול להיראות "אמיתי", או אז נעשו מאמצים רציניים שמסתמכים על צילום, מוזיקה, עריכה ובכלל היכולת לספר סיפור.
2+כאן נכנס נוספרטו. הסרט שיצא בשנת (תחזיקו חזק) 1922 למניינם. ללא דיאלוג אפילו, ראינוע כזה כמו צ'ארלי צ'אפלין הקלאסי. הסרט כמובן דורש קצת סבלנות קולנועית אבל למי ש"בקטע" ורוצה לצאת קצת מאיזור הנוחות שלו זה פשוט סרט מגניב וחוויית צפייה של קולנוע טהור.
הסרט נכתב בהשראת הספר דרקולה שהציג רעיון מעניין וחדשני שנקרא "ערפדים" (הכנס בדיחת "ערפדים מנצנצים" של דמדומים). במרכז הסיפור ניצב סוחר בשם הוטר שנוסע כדי לחתום על עסקה עם רוזן עשיר ומבודד שאפשר כבר לנחש שהוא סתם איש זקן ונחמד…שישן ביום ולא יוצא לאור השמש…ואוהב לשתות דם…
אז הסרט מאתגר, כן. דורש ריכוז, אין מילת דיאלוג והצבעים הם לא בדיוק כל צבעי הקשת. אבל ברגע שמצלחים להתכוונן על התדר ההנאה שם, צריך רק לבוא לקחת. יש סצנות מגניבות ממש של ערפדים ואימה לילית (בלי יותר מדי דם, אש ותימרות עשן טפו טפו טפו) וזה מרגיש קצת גולמי, טהור וקולנועי יותר מהרבה הסרטים שיוצאים כיום שמרגישים כבר מלאכותיים ושחוקים(כאן אולי ההזדמנות להזכיר שבנוסע השמיני שיצא ב-1979 למניינם ויזואלית נראה יותר טוב מלפחות חצי מהסרטים שיצאו השנה).
2+הסרט גם כסרט לא שיא השלמות, יש קצת חלקים בסיפור בלי מספיק בשר שבעיקר אמורים לבנות את הסיפור שבא אחריהם. אבל בציון הסופי הסרט כן מגניב ברמות ומספק קולנוע איכותי וגם טכנית היה סרט הערפדים הראשון (הרבה לפני שבא 'דמדומים' שהפך ערפדים לחתיכים) ולפעמים חוויה גולמית היא חוויה חזקה.
וכמובן שצריך לומר שאוטוטו יוצא רימייק חדש דנדש בבימוי של במאי האימה רוברט אגרס (בנוסף לעוד גרסה שיצאה ב-1979 של הבמאי וורנר הרצוג) שהוכיח את עצמו מספר פעמים כבר ויהיה מעניין להשוות בין שתי הגרסאות. ואם לא סתם אפשר לתפוס פוזה על שאר הצופים שראיתם את המקור והם לא. זה גם משהו לא?
2+