משטר אסד נפל ובינתיים איראן שותקת. איראן בדממה כי היא פשוט בהלם. היא עוד מלקקת את הפצעים של מה חטפה במגרש האחורי שלה: אובדן הכלי המשמעותי ביותר שלה במזרח התיכון – חיזבאללה. כל הפיקוד והיכולות הצבאיות שהם בנו בלבנון – וכוחותינו השמידו.
עכשיו היא גם חוטפת מכה לא פשוטה בציר ההברחות שלה. נפילת משטר אסד מבחינת איראן – זו הפגיעה בציר ההברחות. צריך לומר את זה: איראן הצליחה להקים כאן ציר דמשק-ביירות-טהראן, שעבד טוב. הציר הזה לא קיים יותר.
2+קאסם סולימאני הקים אותו. זה היה החזון שלו, לייצר רצועה שתאפשר לאיראן לתקוף את ישראל מסביב לגבולות. הציר הזה עשה לנו כאב ראש אחד גדול ויצר אתגרים דרמטיים ובלתי אפשריים.
אנחנו חשבנו לאורך 12 שנה שאנחנו מסכלים את ציר ההברחות הזה, אבל התברר לנו בתחילת המלחמה שלא רק שלא הצלחנו – אלא נכשלנו. עכשיו הציר הזה הוא איננו, וזה אולי ההישג הגדול ביותר בנפילת משטר אסד – שהציר הזה קורס.
עם זאת, אני מדגיש ואומר את זה בצורה ברורה: זה לא הסוף שלו, צריך לקחת בחשבון שלא נאמרה המילה האחרונה.
2+אז מה עכשיו?
אנחנו צריכים לשמר את ההישג הזה, כך נרחיק את האיראניזציה מהגבול שלנו. השלב הבא לצורך שבירת המפרקת של ראש התמנון – חייב להיות תקיפת מתקני הגרעין.
אם אנחנו לא נלך על תקיפת הגרעין האיראני, אנחנו נצטער על זה 100 שנה קדימה, על טעות שלא ביצענו את הפעולה הזו. ישראל חייבת עד 60 יום מכניסתו הממשל החדש בארה"ב – לפגוע בגרעין האיראני. אחר כך המהפכה באיראן היא רק שאלה של זמן.
וזה ישלים פחות או יותר את חזונו של יחיא סינוואר, שרצה מזרח תיכון חדש – וקיבל מזרח תיכון חדש.
