התגעגעתם לחגים? חג הסיגד, שיחול בימים הקרובים, מצוין מדי שנה בכ"ט בחשוון, 50 ימים לאחר ים הכיפורים, הוא לא רק יום חג עבור קהילת ביתא ישראל – הוא סמל לכוחם של חלום ותקווה. זהו חג עתיק יומין שנקבע ונחגג במסורת יהודי אתיופיה מזה מאות ואף אלפי שנים. משמעותו של החג היא חידוש הברית בין העם ובין אלוהים, כיבוד וחידוש של מעמד הר סיני וקבלת התורה.
עד העלייה לארץ שהתרחשה בעיקר בין ‘מבצע אחים’ ל’מבצע שלמה’ (1977-1991), התפללה קהילת ביתא ישראל גם על זכותם לשוב אל ארץ ציון וירושלים. במעמד מרתק ומלא געגוע ועוצמה התאספו חברי הקהילה על הר גבוה באחד הכפרים, והיה עליהם להתכונן אליו היטב. כיום אנו מכירים את הטקס המרכזי בטיילת ארמון הנציב בירושלים.
5+מסע דרך הדורות: מקורו של חג הסיגד
מקורו של החג במעמד חידוש הברית בימי עזרא ונחמיה, שבו עם ישראל התחייב מחדש לקיום המצוות. קהילת ביתא ישראל הפכה את המעמד הזה למסורת שנתית, שבה מבטאים בני הקהילה את נאמנותם לאלוהי ישראל וכמיהתם לעלות לציון. משמעות השם "סיגד" – "סגידה" או "השתחוויה" – ממחישה את המהות הרוחנית של היום.
איך ציינו את חג הסיגד באתיופיה?
התיעוד הראשון בהיסטוריה שמספר על חג הסיגד, נמצא במאה ה-15, ומאז ועד היום המסורת השתמרה אצלם ועוברת מדור לדור. לקראת אירועי החג בחרו הקסים, כהני העדה, הר גבוה ונקי מקברים באחד הכפרים באתיופיה שעליו ייערך הטקס הקדוש.למה דווקא הר גבוה? משתי סיבות: האחת – לדמות את מתן התורה, והשנייה – כי האמינו שככל שהמקום נמצא בגובה רב יותר, כך הוא רחוק יותר מהבלי העולם והופך לטהור יותר.
5+משקבעו הקסים את ההר הנבחר, הקימו על פסגתו שולחן מיוחד מאבנים שישמש להנחת ה’מצהף קדוס’ – אוסף כתבי הקודש של הקהילה. יום לפני החג נהגו גם להיטהר ולשחוט כבשים ופרות עבור התפילה וסעודת שבירת הצום. אחרי שכל ההכנות הסתיימו, הגיע הזמן להכניס את החג בתפילות מיוחדות שהיו מתפללים במסגיד – בית הכנסת.
ביום למחרת, שהיה כאמור גם יום צום, נהגו אנשי קהילת ביתא ישראל להשכים מוקדם בבוקר, לטבול בנהר, וללבוש בגדי חג לבנים. כולם היו מתאספים בשנית במסגיד, ומשם עלו בקריאות שמחה אל עבר ההר, כשהכהנים עטופים בטליתות, אוחזים בשמשיות צבעוניות, ומובילים את הדרך לפסגה עם ספר ‘האורית’, תרגום של ספר התורה, מלשון אורייתא, בידיהם. מנהג נפוץ נוסף בקרב חברי הקהילה היה לקשור לראשם אבנים או ספרי קודש, שמטרתם לסמל את הכניעה לאלוהי ישראל.
5+בתהלוכה תוססת הגיעו כולם אל פסגת ההר, תוך תחינות לגאולה ולשיבת ציון. לאחר מכן קראו בשפת הגעז את סיפור מעמד הר סיני, פרשת הברכות והקללות מספר ויקרא, חידוש הברית בין עם ישראל לאלוהיו בספר נחמיה – שזהו גם מקורם התנכ”י לציון חג הסיגד, ועוד. לקראת סוף הטקס היו היהודים מתוודאים על חטאיהם תוך כריעה והשתחוות, ולסיום תקעו בחצוצרות במעין הכרזה נרגשת של ‘לשנה הבאה בירושלים הבנויה’.
כמו בעלייה, גם הירידה מן ההר הייתה מלווה בשירה וריקודים, ואיך לא – גם ברעב בגלל הצום. לאחר החזרת ספר האורית אל ההיכל במסגיד, קיימו החוגגים סעודת מצווה מושקעת בכפר, ובה שברו הסועדים את הצום עם כבשים, פרות, אינג’רה וכדים רבים של טלה – בירה ביתית שעשויה משעורים ופולים. לאחר ששבעו, שתו יין ונהנו משמחת החג, חזרו כל אחד לביתו.
5+חג הסיגד בישראל: ממורשת גלותית למסורת לאומית
עם עליית קהילת ביתא ישראל לישראל, החג נשמר כסמל תרבותי ורוחני. כיום, הוא מצוין בטקסים גדולים, במיוחד בטיילת ארמון הנציב בירושלים, המציעה תצפית על העיר הקדושה. הטקסים כוללים תפילות בסיסיות, קריאת טקסטים יהודיים והדלקת נרות סמליים. מעבר להיבט הדתי, הסיגד הפך למפגן של תרבות, אל המעמד המרגש מצטרפים כולם, וממשיכים מסורת נפלאה של מאות שנות כיסופים לגאולה.
בשנת 2008, חג הסיגד הוכר כיום חג רשמי בישראל – מהלך שסימל הכרה לאומית במסורת ייחודית זו ובתרומתה של קהילת ביתא ישראל למרקם התרבותי של המדינה.
5+מבט דמוגרפי: קהילת ביתא ישראל בישראל
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2023 מנתה האוכלוסייה ממוצא אתיופי בישראל 171.6 אלף איש. כ-64% מתוכם מתגוררים במחוזות המרכז והדרום. נתניה מובילה במספר התושבים ממוצא את היופי, בעוד קריית מלאכי היא היישוב עם האחוז הגבוה ביותר של בני הקהילה. בשנה החולפת נולדו 3,901 תינוקות לנשים ממוצא אתיופי.
חג הסיגד הוא יותר מחג – הוא עדות חיה לכח של האמונה והתקווה לגאולה השלמה. זה יום שמזכיר לכולנו שהדרך לירושלים, לא רק כמקום פיזי אלא כסמל של אחת ותקווה, תמיד שווה את המאמץ. במעמדי התפילה, בניגון העתיק ובאור הפנים של החוגגים, נשמרת הבטחת לעתיד של אחווה, כבוד ובניית בית המקדש בקרוב ממש.
