רק השבוע מנהיגה העליון של איראן עלי חמינאי הפציר במנהיגי חיזבאללה שעוד נותרו כי "עליהם לפעול להסדרה, שלאחריה תפעל איראן לשיקום בניין הרוח של הארגון". בתרגום פשוט: יש לנו זמן ואין בנמצא מחיר שיוכלו היהודים לשלם בכדי להניא את אויבינו משיקום מהיר של כוחם הקטלני להשמדת מדינת היהודים.
ככרוניקה שחוזרת על עצמה מחודשי הלחימה בעזה, כך גם בימים האחרונים גוברים הקולות מפי "גורמים בכירים בצה"ל" ולהקות ה"לשעברים" באולפנים, הטוענים כי האויב במצוקה והסדרה בצפון נמצאת במרחק נגיעה. בהתאם לכך, אותם מומחים מטעם עצמם טוענים שכיוון שהימשכות המלחמה גובה מאיתנו מחירים כבדים ו"מיותרים" בכל המובנים, ובמוקדם או במאוחר המלחמה תסתיים בהסדרה – עדיף במוקדם מאשר במאוחר.
אלא שמי שילמד מעט היסטוריה, יגלה בקלות את השקר. רוב מלחמות העולם לא הסתיימו בהסדרה אלא בהכרעת האויב, בכניעתו, או לכל הפחות בהעמדתו עם הגב לקיר. כך, במלחמת אפגניסטן נכנעה הממשלה לטליבאן; כך נכנעה הקונפדרציה במלחמת האזרחים בארצות הברית; וכך הסתיימו שתי מלחמות העולם. בין כניעתה המוחלטת ללא תנאי של גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה לבין כניעת יפן חלפו כארבעה חודשים, כאשר גם כשהיה ברור שהיפנים מובסים הם המשיכו להילחם עד הפגזות נגאסקי והירושימה. זאת בשל אידיאולוגיה לאומית של כבוד והקרבה, שבה הכניעה נתפסה כבושה בלתי נסבלת. בנוסף, היא האמינה שתוכל לשפר את תנאי הכניעה באמצעות התשת בעלות הברית, תוך שמירה על הקיסר, דמות כמעט אלילית בתרבות היפנית – בשלטון. דפוס זה מוכר לנו היטב מאויבינו האכזריים כיום, שהחליפו את תפישת האלילות הקיסרית בג'יהאד דמים.
הסיבה לכך שמלחמות ישראל לא הסתיימו בכניעת אויבינו טמונה באיומי המעצמות, ממזרח וממערב, מצפון ומים, כמו גם בפחד מהאשמות על פשעי מלחמה מדומיינים, שלא יאפשרו למילייה מסוים לטוס לחו"ל – או בשילוב של כל אלה. בנוסף, בתוכנו מקנן בשנים האחרונות פחד מלנצח. תורת ישראל, או בשמה הנפוץ "יהדות", דורשת מאיתנו מלחמה חסרת פשרות ברוע, ללא כל רחמים. רחמים שאינם במקומם עלולים לגרום לנזק גדול יותר מאכזריות טהורה, כפי שהסביר בהרחבה הרב קוק (אגרות ראי"ה). בתנ"ך מסופר שכאשר הצטווה שאול המלך להשמיד את עמלק, הוא השאיר את המלך אגג וחלק מהשלל ולא השמידם. חז"ל מספרים כי כתוצאה מכך נוצר "זרע פורענות", שממנו יצא המן הרשע שניסה להשמיד את עם ישראל.
כל מי שעוקב אחר מלחמות ישראל יגלה שכל פעם שלא סיימנו את המלאכה: השמדת הרוע עד חורמה. בפועל, הרוע לא רק ששרד, אלא תפח לממדים מפלצתיים. כל ניסיון להסדיר את המצב בעזה או בלבנון פירושו לקיים הסכם עם התגלמות הרוע ולתת לו עתיד. ניסיון להסדרה כזו משמעו שכל מי שנהרג במלחמה זו – נהרג לשווא.
במקום להסדיר את המצב באופן המאפשר למחבלים לשקם את כוחם במהירות, עלינו לנהל מלחמה נחושה: ללא "הקש בגג" וללא הודעות על תקיפה. אינני רוצה לחשוב מה היה קורה אילו בעלות הברית היו מנהלות כך את מלחמת העולם השנייה. אנשים שחרטו על דגלם את השמדתנו בשם הדת לא ישנו דבר בעקבות הסכם כפוי, ואויבינו ינצלו כל הפוגה כדי להמשיך לפתח את יכולות ההרס וההרג שלהם.
רק השבוע מנהיגה העליון של איראן עלי חמינאי הפציר במנהיגי חיזבאללה שעוד נותרו כי "עליהם לפעול להסדרה, שלאחריה תפעל איראן לשיקום בניין הרוח של הארגון". בתרגום פשוט: יש לנו זמן אין ואין בנמצא מחיר שיוכלו היהודים לשלם למחבלי חיזבאללה בכדי להניא אותם משיקום מהיר של כוחם הקטלני להשמדת מדינת היהודים. מי שמכור לשקט בכל מחיר, גם לאחר הטבח ב-7 באוקטובר, ימצא אותו, ואולי גם את עצמו בבית הקברות. בעלי ערכים אינם יכולים לשאוף לשקט, משום שאז חסרי הערכים עושים ככל העולה על רוחם והורסים את העולם. עלינו להילחם ברוע, לא להסדיר את מעמדו.
