משבר גיוס החרדים, הצורך באבטחת הצרכים הצבאיים הישראלים, המשבר הכלכלי בישראל ומעמדה הבינלאומי. כיצד כל המשברים הללו יכולים להתחבר יחד להזדמנות ישראלית, ולהרוויח שתי ציפורים במכה אחת?
למעשה מדובר כנראה בארבע ציפורים, ולא רק בשתיים. הפתרון המוצע הוא הקמת מפעלים לייצור נשק ותחמושת כחול לבן, כאשר הציבור החרדי יגויס לאיוש ותפעול המפעלים הללו בתנאים של שירות צבאי/שירות לאומי. הדרג המדיני כבר הגדיר מטרה להגביר את הייצור העצמי כחול לבן בעקבות התלות הגוברת בחימושים מצד ארה"ב בעיקר, ומדינות נוספות לצידה שבלט מאוד במהלך המלחמה.
הפרויקט יאפשר עצמאות ישראלית קריטית, ימנע תלות במדינות העולם ובמניעים פוליטים של ממשל כזה או אחר, כאשר העלות הנמוכה המשולמת לחיילים תיצר היתכנות כלכלית לפרויקט. בנוסף, בשל מצוקת מלאים עולמית וצורך גובר בתחמשות, יכולה מדינת ישראל להרוויח כלכלית וגאופוליטית מהפיכתה לגוף מייצר ומייצא.
משבר גיוס החרדים
ניתן וראוי לכתוב רבות בנושא וכמובן שלא ניתן לעשות עמו צדק בכמה משפטים. עם זאת, הפתרון המוצע לא מבקש לפתור את כל בעיית השוויון בנטל ואין בכוחו לייצר תקני שירות לכל החברה החרדית, אלא לחלק בלבד. כמו כן, בכוחו למצוא פתרונות לטיעונים כנים בלבד הנוגעים לחשש החרדי בגין פגיעה באורחות חייהם כדוגמת הפרדה מגדרית, כשרות, לימוד תורה.
המפעלים המדוברים יכולים להעסיק גברים בלבד, כולל אנשי מקצוע כגון מהנדסים, מנהלים וכו'. אלה יכולים שיגיעו גם הם מתוך החברה החרדית, אך לא רק. את אנשי הצווארון הכחול האחראים לתפעול השוטף של המפעלים אפשר לקחת כאמור ממחזורי גיוס מיוחדים של החברה החרדית. במסגרת השירות ניתן יהיה להבטיח אוכל כשר ברמה הנדרשת, תפילות במגורים או בבית כנסת שיוקם במיוחד ואפילו לימוד תורה ביתר שעות היום בהם לא נמצאים העובדים במשמרת במפעל. למעשה המודל יכול לענות על רבות מהחששות של המגזר החרדי תוך מתן מענה לצורך אסטרטגי ישראלי צבאי ודחוף.
2+כלכלת חימושים
אין ספק בכך שמדינת ישראל נאלצה לקיים כלכלת חימושים מחושבת מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל. כמו כן, אין ספק שמצבנו בשורה התחתונה טוב, בעיקר תודות לרכבת האספקה האמריקאית שסיפקה מאות אלפי טונות של ציוד צבאי מאז פרוץ המלחמה. אך ישנם מספר משתנים שחובה עלינו לקחת בחשבון, ולא לעולם חוסן. בנוסף, בחודשים האחרונים כבר דובר רבות בנושא ושישנן המלצות מכל הגורמים, הצבאיים והפוליטים, לפעול על מנת להפחית את התלות בייבוא ולהגדיל את העצמאות. ישנם איומים גדלים באימברגו נשק על ישראל, התנייה או עיכוב של אספקה וכו'.
כמובן שהדבר תלוי בממשלים שונים והעמדות והאינטרסים הפוליטיים שלהם. בנוסף, ישנו גם צורך גובר בכל העולם לרכישת כלי נשק ותחמושת, מלבד המלחמה הפעילה באוקראינה אשר מועד סיומה אינו נראה באופק, החלו מדינות אירופה רבות לפעול להגדלה וייעול של צבאם, כמו גם מדינות אסיה החוששות מסין וצפון קוריאה וכמובן מדינות המזרח התיכון. הייצור לא מצליח לעמוד בדרישה הגדלה ולעיתים ישנם עומסים ועיכובים משמעותיים מאוד. החלטות לפעול להגדלת העצמאות הצבאית אינן בלעדיות לישראל, גם באירופה הציגה הנציבות האירופית במרץ תוכנית להפחתת ייבוא הנשק מחוץ לאיחוד והגברת הייצור ביבשת.
המשבר הכלכלי בישראל
אין ספק שמלחמת חרבות ברזל גבתה ועוד תגבה מחירים עצומים מהכלכלה הישראלית. הטכנולוגיה הצבאית הוא ענף מניב יחסית בכלכלה הישראלית, ולו חלק נכבד בייצוא הישראלי כאשר טכנולוגיות ישראליות פורצות דרך נמכרות למדינות העולם בעלויות משמעותיות. בוודאי שההצעה הנ"ל שונה במהותה מהעיסוק הישראלי עד כה אשר התמקד כאמור בפיתוחים טכנולוגים ולא בייצור לואו טק. אך כאמור ייתכן שישנה הזדמנות היסטורית לתרום הן לצרכים הצבאיים והכלכליים של מדינת ישראל תוך כניסה לשווקים חדשים בתחום הביטחוני בו לישראל יש מוניטין כל כך טוב בעולם.
2+מעמדה הבינלאומי של ישראל
ראשית, התלות הישראלית בייבוא נשק ממדינות אחרות יכול לפגוע במערכות היחסים השונות שלה עם מדינות העולם. זה מעניק כוח מינוף פוליטי ואת האפשרות להתנות תנאיים ולהתערב בקבלת החלטות קריטית בזמני מלחמה. מאידך, ישראל יכולה לקנות לעצמה את הכוח הזה אל מול מדינות העולם כאשר תהיה זאת היא המייצרת נשק ותחמושת ומדינות העולם יהיו אלה המתדפקות על דלתה ומבקשות לרכוש ממנה. אפשר ללמוד על הפוטנציאל גם מההשפעה שיש לכוח הייצוא הישראלי בכל הנוגע לטכנולוגיות הצבאיות המתקדמות.
לסיכום, המפעלים המדוברים יכול שייצרו מגוון רחב של כלי נשק ותחמושת, כמובן שמומחי תוכן יצטרכו לבדוק במה כרוכה הקמה של כל מפעל או כל פס ייצור. ייתכן כי מפעלים מסויימים נדרשים ליותר כוח עבודה לא מיומן ואחרים תלויים יותר בטכנולוגיה ועובדים מקצועיים. הפערים בעלויות שכר יכולים להיות משמעותיים ביותר ולשנות לגמרי את המשוואה הכלכלית. כמובן שמדינת ישראל יכולה להחליט שהיא מסבסדת את התעשייה ומגייסת עובדים בתנאי השוק, גם אם זה יגרור הפסדים כלכליים. אך מודל זה מציע כאמור אפשרות זולה ותחרותית בהרבה, כזו שגם בכוחה לייצר אפשרויות ייצוא אטרקטיביות, לא רק באיכות המוצרים אלא גם במחירם.
נקודה חשובה נוספת היא כוח האדם הזמין לעבודות צווארון כחול המוגבל גם ככה בישראל, בייחוד כאשר מדובר בתעשיות צבאיות רגישות. למשל, בתעשיות של חקלאות, בנייה וכדומה, קשה עד בלתי אפשרי למצוא עובדים ישראלים ומרבית העובדים הינם עובדים זרים. במפעלים אומנם המצב יותר טוב, אך כאמור אם לוקחים בחשבון את הרגישות הבטחונית, אין ספק שגיוס חרדים לתפעול המפעלים יכול לפתוח דלתות שאחרת יכלו להוות מכשול בלתי עביר.
