אופציה א': שחרור ירושלים
עד למלחמת ששת הימים הייתה מדינת ישראל קטנה מאוד מבחינה גיאוגרפית, וכמעט חסרת יכולת להגן על עצמה. חולשתם הצבאית של מנגנוני מפא"י, וחוסר ההצלחה של אצ"ל ולח"י להטביע את מלא עוצמתם במלחמת העצמאות, השאירה את מדינת ישראל ב"גבולות אושוויץ" – מדינה ברוחב של 15 קילומטר באזור השרון, ומרכז הארץ הנשלט מהרי השומרון שנשארו בשליטת ירדן. יותר מזה, רוב המקומות בהם אירעו סיפורי התנ״ך לא היו בידינו: יריחו, שכם, שילה, בית אל חברון, בית לחם, עיר דוד, הר הבית, העיר העתיקה ועוד רבים אחרים.
מלחמת ששת הימים הייתה נס כפול ומכופל. פעם אחת בגלל הניצחון המהיר, פעם נוספת בגלל ההצטרפות הלא קשורה של ירדן למערכה, ופעם שלישית בגלל החשיפה הלא מתוכנת של מדינת ישראל לארץ התנ״ך בהפתעה גמורה.
אותו אירוע של יום שחרור ירושלים שינה את פני מדינת ישראל מבחינה תרבותית, לא פחות מאשר גיאוגרפית. כל ניסיונות ההדחקה של היהדות הישנה, והניסיון להעלות במקומה את דמות הצבר החלוץ, קיבלו קונטרה משמעותית חזרה לכיוון המורשת היהודית.
אופציה ב': מהפך 1977
במשך 47 שנים הייתה מפא"י המפלגה הכי חזקה בפוליטיקה של התנועה הציונית ושל מדינת ישראל. בשנת 1930 כבר הצליחו לאחד שלוש מפלגות, וביחד עם הכוח הכלכלי של ההסתדרות, ובזכות שיתוף הפעולה שלהם עם השלטון הבריטי, הצליחו להגיע להגמוניה מלאה ולשליטה על מוקדי הכוח של הישוב העברי ושל מדינת ישראל. בשיא כוחה הגיעה ל-54 מנדטים (1959), והשלטון שלה נראה היה נצחי ובלתי ניתן לערעור.
2+ישנם לא מעט אנשים שהרגישו פגועים ומקופחים מצד מפא"י. משמאל היו אנשי הפלמ״ח שהרגישו שבן גוריון השתמש בהם במלחמת העצמאות ואחר כך זרק. מימין היו אלו מחתרות אצ"ל ולח"י שהקריבו את נפשם למען גירוש הבריטים, ובמקומם עלה מי ששיתף איתם פעולה ואף רדף והסגיר אותם. גם רצח באלטלנה, גם ירש את השלטון וגם ניסה למחוק אותם מההיסטוריה של תרומת ישראל.
עדות המזרח נפגעו מהיחס המתנשא והמשפיל כלפיהם וכלפי התרבות הלא אירופאית והכן מסורתית שלהם. מהזנחה במעברות ובעיירות הפיתוח, משליטה כלכלית בהם דרך פנקס אדום, והרחקתם מזירות ההשפעה על החברה הישראלית.
בשנת 1977 אירע המהפך, ומנחם בגין איש האצ״ל ומפלגת הליכוד עלו לשלטון. הדרך נפתחה לתהליכים חדשים: פתיחת השוק לתחרות ולצמיחת עסקים עצמאיים, כניסת בני עיירות הפיתוח אל מרכזי ההשפעה, והחזרת המחתרות הלוחמות לתרומת ישראל אל תוך הפנתיאון.
מי בראש?
איזה אירוע מבין השניים משמעותי יותר וראוי לציון? אם היינו צריכים לעמוד בדילמה של ארץ ישראל השלמה עם שלטון מפא"י, או ארץ ישראל קטנה בשלטון הימין ובלי ירושלים העתיקה, במה היינו בוחרים? השאלה הזאת היא לא רק טקטית – עם אילו בעיות קל יותר להתמודד, ואיזה חיסרון קל יותר להשלים.
זו שאלה עקרונית יותר, האם החזון הוא זה שמוביל את החיים הציבוריים, או שהציבוריות הופכת להיות העיקר, כשהחזון נגרר בעקבים ומיד פעם גם עולה לכותרות. האם יש לנו מטרה, ואנו מצליחים לגייס לטובתה את כל האמצעים העומדים לרשותנו, או שכל המשאבים שלנו מושקעים בתגובות לאתגרים הבאים לפתחנו. האם אנחנו מובילים או מובלים?
לישראל אלדד היה ברור שהחזון קובע את המעש ואת המדיניות הציבורית ולא להיפך. הוא סלד ממלחמת מעמדות, וראה בעיסוק בשאלות על כלכלה, חברה ויחסי דת ומדינה שאלות משניות למאמץ העיקרי שצריך להיות מושקע בגאולת עם ישראל. נפשו נקעה מפוליטיקאים שמפטפטים הרבה ומובילים מעט. אף המשיל אותם ל"אספסוף" – זה שמרבה אסיפות.
לולא אברהם אבינו, איש החזון, ויצחק אבינו איש המעשה, לא היינו מגיעים לשלב של הפיכת הערכים למשפחה אצל יעקב אבינו ולעם אצל משה רבינו. אם הפוליטיקה הופכת להיות העיקר, ולא כלי להגשמת החזון, התוצאה תהיה ממלחמת אחים ועד למעמד של מכירת יוסף וירידה מהארץ למצרים.
טראמפ כנקודת מבחן
בשנת 1920 התמנה הרברט סמואל לנציב העליון הבריטי על ארץ ישראל. ההתלהבות בארץ הייתה עצומה, שאחר כך התחלפה באכזבה, כאשר התברר שהנציב החדש עסוק לא מעט בלרצות את הערבים, גם על חשבון עלייה לארץ.
לתלות יותר מידי תקוות במנהיג זר זו סכנה גדולה, כי למנהיג של אמריקה יש אינטרסים משל עצמו, והם יכולים יום אחד גם לפעול נגדנו. גם אם תהיה מערכת יחסים מוצלחת, קיימת מנגד סכנה אחרת של אובדן המצפן הציוני, והתמסרות לאג'נדה השמרנית של הימין האמריקאי.
2+להנהגת לח"י הייתה נוסחה אחרת. הם קראו לה "נייטרליזציה של המזרח התיכון", שמטרתה הייתה לנהל את כל האינטרסים של המזרח התיכון לפי מדרג האינטרסים שלנו, ולנהל על פיהם את מערכת קבלת ההחלטות.
בניגוד לתנועת ז'בוטינסקי שהיו פרו בריטיים, והתנועה הקיבוצית שהייתה עם נטייה לברית המועצות, לח"י הקפידו למדוד כל מערכת יחסים על פי תרומתה לעם ישראל, מבלי להתחייב רגשית לאף מחנה אידיאולוגי.
הידידות עם טראמפ צריכה להישמר בתוך מערכת האינטרסים של מדינת ישראל וערכי הציונות. לאמריקאים יש אינטרסים כלכליים בשלום עם סעודיה, ולנו יש חלום לבנות את בית המקדש, לשחרר ולהתיישב בכל מרחבי ארצנו.
אם נגיע לצומת בה נצטרך להסכים להקמת מדינה פלסטינית או למסירת הר הבית לריבונות מוסלמית כדי לאפשר שלום כלכלי עם סעודיה, באיזו דרך נבחר?
