ב-5 בנובמבר, תשומת הלב תתמקד בעיקר במי שייבחר לנשיאות ארצות הברית, אך חשוב לזכור שזו אינה ההחלטה היחידה שעומדת בפני הבוחרים. במקביל לבחירת הנשיא, האזרחים יבחרו גם את חברי הקונגרס, שמורכב משני גופים מרכזיים המעצבים את החקיקה בארה”ב: בית הנבחרים והסנאט.
הבחירות לבית הנבחרים
בית הנבחרים כולל 435 מושבים, וכל אחד מהם עומד לבחירה כל שנתיים. המשמעות היא שכל אחד מהמושבים הללו פתוח לשינוי ויכול לעבור בין הרפובליקנים לדמוקרטים, אם כי רוב המושבים הם בטוחים יחסית לכל אחת מהמפלגות. לפי הערכות, יש יתרון קל לרפובליקנים, אך כ-15 מרוצים אינם מוגדרים. עם רוב כה קטן, כל שינוי קטן במושבים יכול להשפיע משמעותית על המאזן הפוליטי בבית הנבחרים, שממלא תפקיד חשוב באישור תקציבים וביוזמות כלכליות.

הבחירות לסנאט
בניגוד לבית הנבחרים, רק שליש מהמושבים בסנאט עומדים לבחירה כל שנתיים. הסנאט, המונה 100 מושבים, הוא הגוף שמאשר מינויים למשרות בכירות בממשל הפדרלי, ויכול להוות בלם או מקדם מרכזי למדיניות הנשיא. השנה, מתוך 34 מושבים שעומדים לבחירה, הדמוקרטים נלחמים להגן על הרוב הקטן שלהם. הרפובליקנים שואפים להשיג את הרוב על ידי זכייה במושבים במערב וירג’יניה ובמונטנה, וגם מרוץ נוסף באוהיו שנחשב לקרב צמוד. אם הרפובליקנים יצליחו להפוך מושב דמוקרטי אחד ולזכות בבית הלבן, יוכלו להבטיח שליטה בסנאט.

חשיבות מאזן הכוחות
השליטה בקונגרס מהווה מנוף מרכזי לנשיא כדי לקדם את סדרי העדיפויות שלו, בעוד שהמפלגה הנמצאת מחוץ לשלטון יכולה לבלום את תוכניותיו באמצעות שליטה באחד הבתים. בנוסף, בסנאט מתקיים לעיתים נוהל הפיליבסטר, הדורש 60 קולות להעברת חקיקה מרכזית. בעשור האחרון מצאו שתי המפלגות דרכים לעקוף את הפיליבסטר (תמרון פוליטי), כמו שעשו הרפובליקנים בקיצוץ המסים תחת טראמפ והדמוקרטים בחוק הפחתת האינפלציה.
ביום הבחירות בנובמבר ייקבע לא רק מי יעמוד בראש הממשל, אלא גם מאזן הכוחות בקונגרס, שיוכל להוות שיתוף פעולה או לעמוד כבלם מרכזי מול הנשיא הנבחר.
