היחסים בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לשר הביטחון יואב גלנט הגיעו לנקודת רתיחה שאין ממנה דרך חזרה. הקרע ביניהם יוביל להיפרדות בלתי נמנעת. גלנט מתנהל בקבינט ובתקשורת באופן המערער על סמכותו של ראש הממשלה, ומתבטא בצורה שחושפת את חוסר התיאום והתיאום הרעוע בינו לבין ההנהגה.
דוגמה אחת היא התבטאותו לאחרונה מול משפחות החטופים, שבה הצהיר כי "90% מהעסקה סגורים". הצהרה זו, שמתבררת כלא מדויקת בלשון המעטה, אינה מקרה בודד. בנוסף, הערכותיו לגבי האיום מצפון והצורך בהגעה להסדרה כשהוא מכיר את נושא האמלח והמנהרות היא לא פחות מחסרת אחריות כמו כן תמיכתו בעזיבת ציר פילדלפי כל אלה שוב ושוב הוכחו כרחוקות מהמציאות.
נראה ששר הביטחון בוחר לנקוט בגישה מוחלשת בטחונית מידי ומוטה פוליטית, המוצגת על-ידי גורמי תקשורת מרכזיים, אותם גורמים שמוכנים לתת לגלנט גיבוי ולבקר את נתניהו על כל צעד.
אתמול זה הגיע לשיא, כאשר הודלף לתקשורת מכתב שיואב גלנט שלח לחברי הקבינט ובו הביע חששות כבדים באשר לתרחישי האימה שעלולים להתרחש בעקבות תקיפה אפשרית באיראן. עם זאת, תחזיותיו אלה לא רק שלא התממשו, אלא אף התבררו כרחוקות מאוד מהמציאות בפועל.
ניכר כי גלנט אינו מצליח לקרוא את המפה הביטחונית נכונה. אם לא די בכך, הוא אף מציב עצמו כלוחם "האופוזיציה בקואליציה" במטרה לעורר מחלוקת ולא להתאחד תחת קו מדיני וביטחוני אחיד.
גלנט אולי נשאר בליכוד, אך הוא כבר זמן רב ללא בסיס תמיכה במפלגה או בקרב הציבור הרחב. אם היה בוחר להתמודד בבחירות עצמאיות, ספק אם היה זוכה בתמיכה שתאפשר לו לשוב לתפקיד שר הביטחון.
לנתניהו אין ברירה אלא לפטר את גלנט. המצב בו שר הביטחון וראש הממשלה נמצאים בעימות מתמשך הוא בלתי אפשרי. לולי מבצע הביפרים – גלנט היה מפוטר ממזמן. ישראל זקוקה לשר ביטחון שמבין את תמונת המציאות המורכבת, ולא לשר שמעודד את הנסיונות האמריקנים לסיום המלחמה בסוג של תיקו.
הדברים נערכו על סמך מה שאמר פרשננו הפוליטי יעקב ברדוגו בתוכנית הבוקר
