את תפיסת "מלחמת הבזק" לא הגו יהודים ובית גידולה אינו מדינת ישראל. עם זאת, מדינת ישראל וצה"ל השתמשו בתפיסה זו ויותר מאחת. היה זה דווקא הגנרל הגרמני גודריאן ששיכלל את התפיסה הלוחמתית הזו, לכדי מעשה ויישם אותה במלחמת העולם השנייה, במה שנודע כ"בליצקריג".
יסודה של תורת לחימה זו בהטמעת הטכנולוגיות המודרניות, בהבנה ששילוב בין התקפת פתע, לכלל הכוחות היבשתיים והאוויריים ובשימוש בעליונות האווירית ובסיוע הלוגיסטי הנכון, עשויה להוביל להכרעות מהירות בשדה הקרב ועם מיעוט אבדות לכוח התוקף. בדרך הזו, התגברו הגרמנים בקלות עם פרוץ מלחמת העולם השנייה על פולין והביסו אותה תוך זמן קצר. כך אף הובסה במהירות ובקלות יחסית צרפת, בתכנית שנודעה כ"איבחת מגל".
5+מדינת ישראל עשתה ככל הנראה שימוש ראשון באסטרטגיה זו, במבצע קדש, תוך שהיא מצניחה את גדוד הצנחנים בפיקודו של רפול בסמוך למעבר המתלה, בעורף האויב המצרי ותוך כדי הניעה את טורי השריון שלה לעומק סיני מרפיח לכיוון אל עריש ובימים ספורים הביסה את הצבא המצרי העודף בכוחו ובכמותו על צה"ל.
השימוש הבולט בתיאוריית "מלחמת הבזק" נעשה במלחמת ששת הימים. תחילה השיג צה"ל עליונות אווירית, בבליץ ההתקפה על שדות התעופה של האויב במה שמכונה "מבצע מוקד". השגת עליונות אווירית איפשרה לצה"ל לאחר מכן פריצת השריון לתוככי סיני בתוך קווי האויב ומיטוטם ואז כיתורם והבאתם לכניעה.
היו מי שציפו שאף במלחמה הנוכחית, ניתן יהיה לשוב ולהשתמש בתיאוריית "מלחמת הבזק" ולהביא להכנעת אויבנו הרב זירתיים, בהנחתת מכה אנושה ועוצמתית כבר ביריית הפתיחה, באופן שתאבד להם המוטיבציה להמשיך ולהילחם ואז נזכה ל ו"תשקוט הארץ 40 שנה". ומי שציפה התאכזב, שכן לא זו בלבד ששיטת המלחמה הנוכחית שונה מהותית מעידן מלחמות הבזק והיא דורשת יסודיות, התמדה והרבה זמן, אלא שאף בגזרות לחימה שנדמה היה שנוקו מהאויב, צה"ל נאלץ לשוב ולהילחם בהן שוב ושוב.
5+כך למשל, בצפון הרצועה, שכבר בפתיחת המלחמה, היה נדמה שהאזור נוקה מאויבנו בחמאס ובג'יהאד, והנה צה"ל חוזר ממש בימים אלה ומטפל בו שוב לאחר שבחסות האוכלוסייה האזרחית נבנה שם כוח צבאי חמאסי מסוכן. בדומה, גם ביהודה ושומרון, פעילות כוחות צה"ל למיגור קיני הטרור, היא יום יומית ונמשכת באינטנסיביות כבר יותר משנתיים. אם נתמקד למשל בגזרת ג'נין, בה מבוצעות פעולות סיכול כל העת, חוסלו, נוטרלו, נפצעו או שנעצרו מאות מחבלים ועדיין ערב ערב מתחוללים בה קרבות עזים, בין צה"ל למחבלים. עובדה מתמיהה ומטרידה, שכן העיר ג'נין וסביבתה מצליחים לייצר לאורך זמן וללא הפוגה, כמויות של מחבלים ואמצעי לחימה, הגם שאין מדובר בעיר גדולה.
אם התעוררה איזו תקווה לניצחון מהיר ומוחץ בזירה הלבנונית, היה לה כמובן על מה להתבסס; מכת פתיחה מדהימה בדמות פיצוצי הביפרים (שעשה אותם מי שעשה אותם) ולאחר מכן מכשירי הקשר, לא נפסקה ומשכה אחריה פגיעה ולמעשה חיסול כל צמרת הפיקוד והשליטה של חיזבאללה, דרך עליונות אווירית מוחלטת והיכולת לפגוע בכל מקום בלבנון ולחסל כמעט כל התארגנות לביצוע טרור. ועם זאת גם בזירה הצפונית, אנו מגלים לדאבוננו הרב ועל בשרנו, כי האויב המוכה טרם הובס והוא מפגין יכולות שיגור של כלי טיס ורקטות מדויקים על בסיס יומי ובכמויות מרשימות ובעיקר ליעדים ארוכי טווח ואסטרטגיים.
5+
5+יכולנו ללמוד על היעדר האפקטיביות העכשווי של "מלחמות בזק", נוכח העובדה כי מלחמת רוסיה – אוקראינה, מתקרבת לשנתה ה – 3, הגם שהדשדוש ו"מלחמת החפירות" ששני הצדדים מנהלים, אינה רצויה ולא כדאית עבורם בשום מובן, הם אינם מסוגלים להשיג הכרעה. אנו נמצאים ב"מלחמת קיום". האויב שמולנו הגדיר כמטרה ברת השגה את השמדת מדינת ישראל והצבת כוחותיו בכל תחומי מדינת ישראל. מהנהר ועד לים וללא יהודים. אפילו כיום ולאחר המכות הכואבות שמדינת ישראל מנחיתה על יריביה, הדוברים הרשמיים האיראנים מצדיקים את פעולותיהם (ושל שלוחותיהם במזרח התיכון), כנגד מדינת ישראל ובכלל זאת פגיעה בעורף האזרחי, בטיעון שהם מגינים על הפלשתינאים הסובלים מכיבוש ישראלי בן יותר מ 75 שנה.
אל לנו לטעות, הם לא מתכוונים לשטחי יהודה ושומרון או רצועת עזה, אלא לכל מדינת ישראל. בעיניהם הקמת מדינת ישראל הוא מעשה נפשע, גידול סרטני ותקלה שהם מוכרחים וחייבים להסיר. באיזה אופן? דומני שכל בר דעת מבין היום – לאחר מאורעות האימים של ה 7/10, למה הם מתכוונים. לכן צורת המלחמה בה אנו מצויים מזה למעלה משנה באופן רשמי, נכנסת לקטיגורית "מלחמת קיום". כלומר מלחמה בה אנו כאומה וכפרטים נלחמים על קיומנו פשוטו כמשמעו, כאן בארצנו ההיסטורית ולמעשה במולדתנו היחידה על פני כדור הארץ.
5+מולנו אויב אכזר, רע לב וחסר מעצורים, שמעשי האימים שלו מזכירים לכולנו ימים אפלים מתקופת המשטר הנאצי, בהם נער לא ירוחם, כבוד האישה יחולל ולאחר מכן היא תשחט בקריעת איברים, חטופים יימקו במחשכים, זקן יישחט ותינוק ייצלה בתנור בעודו בחיים. מלחמת הקיום הזו, מתנהלת בכמה חזיתות ובמקביל, באינטנסיביות הולכת וגוברת ובלא שנוכל לחזות באופק לסיומה. בוודאי לא בזמן הקרוב. דבר יסודי וחיוני אחד חייב להיות ברור. אין לנו תוחלת, זולת ניצחון במלחמה הזו. הערבים הניפו את חרבם עלינו לכלותנו והם לא מגלים שום סימן לחרטה או לבלבול. גם המכות הקשות שהנחתנו עליהם, לא פגעו במוטיבציה העמלקית המזעזעת הזו מצדם – להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים בארץ ישראל מנער ועד זקן, טף ונשים וככל שהם יוכלו ביום אחד ואם לא אז בכמה שנים.
בפגישתו עם משלחת רבני חב"ד הטיב ראש הממשלה לתאר את הדרך לניצחון במלחמת הקיום הזו: "אנחנו נדרשים לעוז, לתחבולה ולסיעתא דשמיא" וצריך להוסיף במטותא, גם לזמן ולסבלנות. תכונות שעם ישראל סיגל לעצמו בגלויותיו הרבות והקשות וששימשו לו כחומת מגן מפני הפורענויות והגזרות המשונות שעברו עליו. ובעזרת ה', גם באתגר הנוכחי נעמוד ונצליח, כי נֵ֣צַח יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א יְשַׁקֵּ֖ר וְלֹ֣א יִנָּחֵ֑ם.
