מועצת העיר קורק באירלנד קיבלה החלטה שנויה במחלוקת האוסרת על כניסת ראש הממשלה בנימין נתניהו, שרי ממשלתו, ושגרירי ישראל לעיר. ההחלטה, שהתקבלה ברוב של 14 תומכים מול 8 מתנגדים ושני נמנעים, עוררה גל של ביקורת ודיון סביב מטרותיה, והשפעותיה.
על פי הנוסח שהוצג במועצה, האיסור יישאר בתוקף "כל עוד נמשך הכיבוש הבלתי חוקי של פלסטין והמדינות הגובלות". נראה שההחלטה מושפעת ישירות מחוות הדעת האחרונה של בית הדין הבינלאומי לצדק, שהכריז כי ההתנחלויות הישראליות בשטחים הכבושים אינן חוקיות, והביא בעקבותיו גל הפגנות של מפלגות פרו-פלסטיניות באירלנד.
חבר המועצה ממפלגת העבודה, פיטר הורגן, שיזם את ההצעה, הצהיר כי מטרתו היא "לשלוח מסר ברור לישראל ולבעלות בריתה", ואף השווה את ישראל למדינות תחת משטרים שנויים במחלוקת כמו דרום אפריקה בתקופת האפרטהייד. יתרה מכך, הורגן עצמו הודה שנתניהו ושריו כנראה לעולם לא יידעו על ההחלטה, מה שמעלה תהיות על המניעים האמיתיים מאחורי ההצעה.
ההחלטה נשמעת יותר כמו הצהרה סמלית חסרת השפעה ממשית, שנועדה לרצות את הפלגים הפרו-פלסטיניים בעיר, מאשר מהלך בעל השלכות ממשיות על הפוליטיקה הבינלאומית או פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
הביקורת לא איחרה לבוא מצד מספר חברי מועצה שהתנגדו להצעה. חבר המועצה ג'ון שיהאן ממפלגת פיאנה פול הדגיש את ההשלכות השליליות שעלולות לבוא בעקבות איסור גורף שכזה על יחסים דיפלומטיים עתידיים עם ישראל. הוא שאל בצדק: האם ההחלטה תמשיך לחול גם על ממשלות עתידיות בישראל שיכולות לקדם פתרון לסכסוך? האם יש באמת מקום לבודד מדינה באופן גורף בלי להתחשב בשינויים הפוליטיים הפנימיים בתוכה?
