מבול הלחצים מהמערב, שישראל משמשת לו מוצב קידמי מול הגוש המזרחי, ששיאו איום באמברגו נשק, מזקק את מהות היחס הדו-פרצופי בהנהגתו של ממשל ביידן.
הגדילה לעשות ראש ממשלת איטליה, ג'ורג'ה מלוני, שהתהדרה בכך כי מאז ה-7 באוקטובר, לא אושר ולו חוזה נשק אחד לישראל. רוצה לומר – ביצעו בכם טבח שהעליב את הפוגרומים שביצענו בכם באירופה, ואנחנו האיטלקים הנאורים תורמים את שלנו, כדי לוודא שחס וחלילה לא תוכלו להגן על עצמכם.
2+האיטלקים כעת מפגינים כעס לא מוצדק על פציעת חיילי כוח יוניפי"ל שלא רק שלא עשו דבר לאכיפת החלטות מועצת הביטחון, אלא גם משמשים מגן אנושי לחיזבאללה. אבל למעשה מדובר בהליכה אחרי הקול שיוצא מוושינגטון.
מדינות המערב למעשה מאזינות למוסיקה שיוצאת מהבית הלבן ונוהגות לפיה. בעניין הזה כל הנחלים זורמים לבית הלבן. כאשר ביידן תמך בישראל ללא עוררין (היה כזה זמן בתחילת המלחמה, כמעט שכחנו), המערב התייצב לימיננו.
ביידן מבקר את נתניהו והעולם מחרים את ישראל
כעת שהוא בעיקר מבקר, מאיים ועסוק בנקמות ילדותיות בנתניהו, הוא למעשה מותיר את הרסן לעולם האנטי ישראלי במודע ומספק את הלגיטימציה לשונאי ישראל לשורה של צעדים שרק המתינו לאישורו (לחלקם התנגד בקול רפה). הצעדים כוללים החל מצווי מעצר של בית הדין בהאג, דרך אמברגו נשק של מדינות המערב ועד עידוד ציר הרשע והגברת דרישות חמאס בעסקת חטופים עתידית.
2+במקום לקצר את המלחמה, הוא מסבך ומאריך אותה וכך גם את הסבל של כל הצדדים הנוגעים בדבר. העולם אוהב אותנו חלשים, מוכים ומדממים. רק זוועות טבח שמחת תורה הביאו מעט אמפתיה. אך גם זו התפוגגה מהר כאשר התאוששנו והזכרנו לכולם שאנו הצד החזק.
הניגון החוזר הביידני בעזה, לבנון ואיראן הוא: נגן עליכם כשאתם מותקפים, אך נעצור אותכם מלתקוף חזרה. מותר לכם להתגונן, אך לא להחזיר מלחמה שערה. זכותה של ישראל להגן על עצמה – אבל לא לנצח.
