תְּתָאֲרוּ לָכֶם עוֹלָם יָפֶה
פָּחוֹת עָצוּב מִמָּה שֶׁהוּא כָּכָה
וַאֲנַחְנוּ שָׁם הוֹלְכִים, עִם שֶׁמֶשׁ בַּכִּיסִים.
שנה למלחמה. שמחת תורה, יום שבת, שבעה באוקטובר – ומאז אותו היום החיים של כולנו השתנו לחלוטין.
יותר מ-1,600 נרצחו ונהרגו, כ-6,000 פצועים, 251 חטופים, וכ-140 אלף תושבים בדרום ובצפון מפונים. פליטים בארצם. המשמעות – אין בית שלא הכיר לפחות הרוג, פצוע, חטוף או משפחה שמפונה מביתה.
אחת מנקודות האור הבודדות שנולדו כבר באותן שעות – הייתה הסולידריות הישראלית. כשמה כן היא. המוני ישראלים מצאו עצמם מגויסים לסייע בכל דבר שרק ניתן.
נקודת האור שהתגלתה בחושך של שבעה באוקטובר | מגי טביבי
תושבים הקימו חמ"ל מאולתר בסלון, משפחות שפתחו את בתיהן לחיילים ועד התארגנויות יוצאות דופן – מכל קצוות הארץ – של מזון וציוד לטובת הדרום.
ולצד אינספור מחוות טובות מתוך החברה למען החברה – סיפורי גבורה מעוררי השראה של אזרחים אמיצים – חוצי מגזר: יוסף אלזיאדנה – נהג הסעות בדואי מהדרום – שהחליט לנסוע אל התופת ולהציל עשרות צעירים ממסיבת הנובה.
כמו יוסף, אלפי לוחמים ואזרחים חמושים – שלא חיכו לפקודה במכשיר הקשר – אלא פשוט ירדו דרומה להציל חיים: ראו את האחים אלחנן ומנחם קלמנזון שלחמו במשך 16 שעות בקיבוץ בארי וחילצו משם מאות תושבים.
1+לצידם – חברי כיתות הכוננות שהגנו בגופם על יישובי העוטף, בהם גם נשים, כמו הרבש"צית ענבל ליברמן – הצעירה שהובילה את הלחימה בקיבוץ ניר עם ובכך הצילה בתושייה רבה קיבוץ שלם.
שוטרים ומילואימניקים, עשרות אלפים שעלו על מדים והותירו אחריהם נשים, ילדים, משפחות וחברים – מתוך תחושת שליחות עמוקה לעתיד המדינה.
ולצד החזית האזרחית כאן – ניצבו גם בני עמנו בגולה. עשרות אלפי יהודים מסביב לעולם, צבועים בכחול לבן התגייסו לתרום למאמץ המלחמתי.
אחרי תקופה ארוכה של קיטוב, שסע, פילוג, דווקא תחת התופת – מצאנו את עצמנו מאוחדים מתמיד, מתוך תחושה של שותפות גורל. מלחמה שגילתה את פניו של הישראלי היפה.
1+ונזכיר גם היום, במיוחד היום, כשעוד רבות ידובר על המחדל המדיני והביטחוני – שיש לנו עדיין 101 חטופים בשבי. 101 חטופים.
בהם 13 נשים – לירי, נעמה, אגם, רומי, דורון, דניאלה, קרינה, אמילי, ארבל, שירי, ענבר, עופרה וג'ודי זכרונן לברכה.
לצד ההישגים הרבים שקטפנו במיוחד – זוהי החובה המוסרית להחזיר את כולם הביתה. זוהי גם המלחמה על התקומה.
