אילנית מדמוני, אמה של שליו הי"ד שנרצחה במתקפת הטרור של חמאס ב-7 באוקטובר, כשהייתה בדרכה הביתה ממסיבת "נובה" באזור עוטף עזה. בראיון מרגש היא חושפת את הכאב הבלתי נסבל, האמונה שמחזיקה אותה, והדרכים שבהן היא ובני משפחתה מנציחים את זכרה של בתם האהובה.
"שליו הייתה ילדה מדהימה," מספרת אילנית. "השביעי לאוקטובר הפתיע אותנו לחלוטין. ידענו שהיא במסיבה, היינו בטוחים שזה המקום הכי בטוח מבחינתנו. הנסיעה הייתה הכי מפחידה, התעוררנו בבוקר בלי יכולת ליצור איתה קשר, ולא הבנו מה קורה".
מסתבר ששליו ובן זוגה גיא, הצליחו לצאת ממתחם המסיבה מיד אחרי המטח הראשון, ונסעו לכיוון תלמי יוסף, בתקווה להגיע למקום בטוח יותר. אבל את נתיב הנסיעה הזה כינתה אילנית "נתיב הדמים" – הנתיב שבו נרצחו שניהם באכזריות. הרכב שלהם נמצא לאחר שלושה ימים, ולמשפחה לקח עשרה ימים נוספים לקבל את הבשורה המרה.
"אני לא כועסת, אבל מישהו צריך לקחת אחריות"
אילנית מתארת את הקושי והתחושה הבלתי נסבלת של האובדן: "בת 24, עומדת לעבור לגור עם אהבת חייה, וזה נגמר באכזריות כזו. אני מאמינה בגורל, כי זה מה שמחזיק אותי. אבל מישהו צריך לקחת אחריות. מישהו לקח את הבת שלי לשם. איך אפשר לקיים מסיבה בסדר גודל כזה בלי יכולת להגן על הנערים?".
אילנית, אחות שכולה בעצמה שאיבדה את אחיה באסון הבונים, גדלה במשפחה שכולה ונחושה שלא לגדל את ילדיה תחת תחושת האבל המתמדת. היא מתארת את הבחירה שלה בדרך חיים של אמונה, אהבה, ושמירה על זכרה של שלב בצורה חיובית.
"אני חייבת להנציח אותה, זו הדרך שלי להמשיך"
כיום, המשפחה מנציחה את זכרה של שליו ושל גיא בדרכים שונות. ההורים של גיא פתחו מגרש פוצ'יוולי לזכרם, המשחק שהיה אהוב עליהם. "אנחנו עורכים גם ערבי זיכרון וארוחות בוקר ששלב אהבה," היא מספרת. "הכנסנו ספר תורה, ואני משתפת את המסר ששלב השאירה לנו במכתב בחנוכיה."
במכתב ששליו השאירה בחנוכיה, היא סיכמה חיים שלמים במסר קצר ופשוט: היא ביקשה להתחתן עם גיא, בריאות הנפש והגוף, והודתה לה' על החיים שנתן לה.
"המסר שלי לעם ישראל: תהיו טובים ותעריכו כל רגע"
אילנית מסיימת את דבריה בפנייה מרגשת לכלל הציבור: "אני רוצה להגיד לכולם – תהיו טובים, תאהבו אחד את השני, ותמיד תהיו בהכרת תודה. החיים לא מובנים מאליהם, והכל יכול להשתנות בשנייה".
במילים אלה, מבקשת אילנית לשמור על המסר ששלב השאירה לה, ולהזכיר לנו כמה חשוב להעריך את מה שיש, לאהוב את הקרובים לנו, ולא לקחת דבר כמובן מאליו.
