נאום "קורי העכביש" הוא נאום שנשא מזכ"ל חיזבאללה השייח' חסן נסראללה ב-26 במאי 2000 בעיירה בינת ג'בייל, במהלך חגיגות הניצחון של חיזבאללה לאחר נסיגת צה"ל מלבנון יום לפני כן, ב-25 במאי. הנאום קיבל את שמו ממשפט מפתח בנאום: "יש לה (לישראל) נשק גרעיני והכוח האווירי החזק ביותר באזור – אבל באמת שהיא חלשה יותר מקורי עכביש".
האם הוא טעה? במבחן התוצאה השבת – כן. ברוך ה'. אבל על מה התבססה התאוריה של רב-מרצחים זה? נסראללה ימח שמו טען:
- 1. שהחברה הישראלית היא חברת שפע מפונקת שעייפה ממלחמות.
- 2. כוח העמידה של העורף הישראלי נמוך.
- 3. הישראלים רגישים לחיי אדם ולאובדן חיילים במלחמות ולא רוצים להקריב חיים עבור מטרות לאומיות.
- 4. הישראלים הם חברת מהגרים מפולגת ומסוכסכת שלא מסוגלת להתגבש.
בקיצור – נסראללה צרך יותר מדי תקשורת ישראלית, ופחות חקר את זרמי העומק העממיים הפשוטים של עם ישראל.
על פני השטח התקשורתי – נסראללה צדק, והרבה מהכישלונות הצבאיים של ישראל הם תוצר של הלך הרוח התקשורתי לפני עידן הרשתות החברתיות וערוץ 14, למשל, ערוץ יהודי שהיה היחידי לחגוג את חיסולו תוך הודיה לה' יתברך. הנסיגה מלבנון ומלחמת לבנון השניה, הסכמי אוסלו קודם לכן, הנהי והבכי על מלחמת לבנון הראשונה ועל מלחמת יום הכיפורים, הגירוש מגוש קטיף והאיוולת שהולידה את טבח שמחת תורה – כל אלה הם תוצר של תודעה ישראלית פרוגרסיבית עליה בנה נסראללה את תקוותיו להשמיד אותנו.
החגיגות באולפן הפטריוטים לאחר החיסול.
ובכל זאת – הוא טעה קשות.
1. החברה הישראלית היא הרבה מעבר לחברת שפע, עם ישראל ספוג בערכים ושורשיו עמוקים. אחרת הוא לא היה מוסר כל כך הרבה עבור ארץ-ישראל.
2. העורף הישראלי מחזק ומחבק את החיילים יותר מכל עורף בעולם. בכלל, צה"ל הוא צבא העם. העם היהודי הוא עם לוחם. גם אם תכונה זו היתה בהקפאה 2000 שנות גלות, גיבורי ישראל של ימינו לא נופלים מגיבורי דוד המלך והחשמונאים.
3. הישראלים רגישים לקרבנות מלחמה בגלל ערך קדושת החיים, זאת לעומת אויבינו שלא אכפת להם מעמם והם מקדשים את המוות. אכן, תכונה יהודית זו גורמת לפעמים לשכחת ערך הערבות ההדדית לפיו כל יהודי מוסר עצמו עבור הכלל, "עזרת ישראל מיד צר", ולפעמים באמת חיי חיילים מוקרבים לשווא על מזבח ערכים משפטיים עקומים וזה דבר מתסכל שצריך לתקן, אך ברגע האמת נחלצים כולם ללא סייג ותנאי, ואפילו בלי פקודה ובלי צו 8 כפי שראינו בשמחת תורה אשתקד, כאשר הקונספציה הפרוגרסיבית קרסה בקול רעש גדול.
4. החברה הישראלית איננה חברת מהגרים, אולי חברת עולים, יהודים שעלו ונתעלו בקדושתה של ארצם העתיקה והתאחדו מחדש מארבע כנפות הארץ. להפך, יהודים בגלות זה מצב לא טבעי. כאן כולנו אחים בני בית. משפחה של ממש שעומדת שוב ושוב מול 70 זאבי ערב בסיעתא דשמיא.
אז למה חיסול נסראללה התעכב 30 שנה? טוב, מתברר שגם הדרג המדיני והביטחוני צרך יותר מדי תקשורת ופחות מדי ערכים יהודיים, אבל ברוך ה' לאט לאט הרוח היהודית שתמיד היתה נחלת ההמון, השטח, חוזרת גם לפרהסיה ואפילו למדיניות בה יש עוד הרבה מה לתקן, היום כבר מחלחלת ההבנה שהרוח היהודית היא הדרך לניצחון. שהבא להורגך השכם להורגו. שהזהות שלנו היא יהודית, ואנחנו עם, לא רק אוסף של פרטים אלא עם הנצח.
הפרוגרס מתברר כקורי עכביש. וכך גם האיסלאם הרצחני.
היהדות ועם ישראל בארצו הקדושה – הם קורי פלדה: אין נרטיבים, אלא יש אמת, יש טוב ויש רע, ויש צדק ומוסר – וחובה לבער את הרוע והרשע. זה קיומי.
בראש השנה הבא עלינו לטובה – נתקע בשופר כמו שעשו ועושים לוחמינו במלחמה הזו בגאווה ובשמחה, נתפלל להרמת קרן ישראל ולניצחון גדול, נתחזק בקריאה בשם ה' בעולם, תפקידנו הכי ישראלי מזה אלפי שנים, ונתפלל וגם נדאג שהרשעה כולה – בעשן תכלה. זו אחריותנו.
