לאור הדיווחים על כניסה קרקעית של כוחותינו ללבנון, חשוב להבהיר: אני לא מכיר כניסות קרקעיות של צה"ל, עם זאת אני מניח שיש פעולות שקטות כאלו ואחרות שצה"ל מבצע במסגרת המלחמה עצמה שמתקיימת כבר כמה ימים.
אחרי סוף השבוע, נפתח פה חלון הזדמנויות נוסף. אנחנו כל שבוע שעבר דיברנו על חלון הזדמנויות שחייב לנצל אותו, עכשיו אחרי חיסולו של נסראללה אנחנו פותחים עוד חלון, ממש כך. הסיבה המרכזית היא שבמשך שנים נסראללה עסק איתנו באיזושהי משוואה על סימוני קו הגבול ונקודות מחלוקת, כשבעצם מדינת לבנון לא באמת הייתה הבעיה בסיפור.
4+בעיקר ארגון הטרור שתפס אותה בשבי, ונסראללה ראה בקו הגבול הזה כאיזשהו קו אסטרטגי, שאיתו בעצם הוא מייצר את קו ההגנה וקו ההתקפה שלו – מולנו. הוא לא כאן עכשיו. האיומים של נסראללה כבר לא רלוונטיים.
מרגע שהוא הסתלק מחיינו – ישראל לא רק יכולה, היא צריכה לעצב את הגבול הזה מחדש. לכל אורכו. מראש הנקרה ועד הר דוב, לסדר אותו בצורה כזאת שהוא מבוסס על אינטרס ביטחוני ישראלי, ולא מעבר לזה. גמרנו. אנחנו נכתיב את הקו, אנחנו נכתיב את הגבול. לא יותר שיחות ריקות מתוכן על משולשים בים ועל נקודות כחולות.
אני מצטט כאן פרשנות של @Israel_Alma_org לגבי המחלוקת באל-ע'ג'ר
מבחינת לבנון וחזבאללה, המחלוקת לא מסתיימת בשטח הר דב ( "חוות שבעא", שהכפר ע'ג'ר נכלל בשטח זה). קיימת מבחינתם מחלוקת על שטחים נוספים לאורך קו כחול ( מסומנים כקוים אדומים על הקו הכחול במפה המצורפת).>> pic.twitter.com/b4qZQ0corE— 🇮🇱 אלי.כ 🇮🇱 (@elicarmeli11) July 12, 2023
ישראל עכשיו צריכה לדאוג רק לדבר אחד – לאינטרס הבטחוני שלה, ולשרטט את הקו הזה. אם זה אומר באמצעות תקיפות עצימות שם, באמצעות פשיטה קרקעית, או באמצעות שליטה על שטח מסוים לאיזשהו פרק זמן עד שיכנס כוח צבאי בינלאומי שישראל יודעת לעבוד איתו. לא איזה או"ם ריק מתוכן שלא עשה פה כלום והיה בעצם חייל בשירותו של נסראללה.
4+לגבי המבצע ביום שישי, חשוב לומר: זה אירוע מודיעיני אדיר. מבלי לזלזל ביכולת של הטייסים והמתכנתים, לעלות על מטוסים עם 83 פצצות ולתקוע אותם במקום אחד זה חלק, אבל בסוף בסוף צריך להודות על האמת: האירוע הזה הוא אירוע מודיעיני מטורף. חסר תקדים. זה לא רק לדעת איפה נסראללה נמצא, זה גם לדעת עם מי הוא נמצא? וגם לדעת באיזה נקודה בדיוק אפשר כדי לחסל אותו?
4+החלטה מנהיגותית
יש לזה גם כמובן את ההשלכה המדינית, המנהיגותית – של לקבל את ההחלטה להוציא מבצע כזה אל הפועל. באמת באמת שאני עם כל הצניעות, לא חושב שמישהו יכול היה להעריך שדבר כזה הוא בכלל אפשרי, והוא על הפרק, והוא ישים, ויעשו אותו.
אנחנו שידרנו כל כך הרבה רפיסות לצד השני בחודשים האחרונים, שהוא היה עד כדי כך זחוח. נסראללה הסתובב חופשי בלבנון. כל הזמן אמרנו 'נסראללה בבונקר'. נסראללה לא היה בכלל בשום בונקר.
הוא פשוט הסתובב בצורה חופשית, נכנס מה שנקרא ל'בור' בקריה שלו, המקום שהוא בנה אותו, בדק, במפקדה שלו. עד כדי כך שהוא מגיע לשם, ומקיים שמה ישיבת הערכת מצב – שהמטרה שלה היא תגובה לישראל. ובנקודת הזמן הזו, כשאנחנו כנראה יודעים את זה כבר כמה ימים קודם לכן – מתוכננת אותה תקיפה.
4+לתקוף את הבור הזה בדאחיה, הייתה תוכנית ישנה. זה משהו שהכרנו, ידענו, אבל להחליט את ההחלטה לבצע אותה, ולהביא את המודיעין המדויק.. צריך להבין רגע משהו אחד: כדי לקבל אור ירוק להטלת כזאת כמות של חימושים על נקודה אחת שגורמת להרס רב בסביבה, המקום אחר כך נראה כמו אחרי רעידת אדמה – צריך מודיעין סופר סופר סופר מדויק!
וזה הסיפור בעיניי, לא האירוע הצבאי של המראת מטוסים וקולות הקשר והנחתה של פצצות, אלא באמת באמת להביא את הכל לאותה נקודת זמן שבה בסופו של דבר מתקבלת החלטה. אגב, ההחלטה מתקבלת כשאחד המחליטים בכלל נמצא במרחק "אמריקאי" מכאן.
4+ההחלטה לתקוף בסוף הייתה החלטה ישראלית, מנהיגותית, ושיהיה ברור שאם האירוע הזה היה מגיע לפתח של ביידן וקמלה האריס, ושלא נאמר ברק אובמה – האמריקאים היו נותנים פה חתיכת ברקס, והדבר הזה לא היה קורה.
אם נשים את האצבע על הנקודה שבה התפיסה משתנה ומחליטים ללכת "חרבו דרבו" על לבנון, הייתה אותה ישיבת צעקות, שבה נתניהו דופק על השולחן, אז כזכור היא הודלפה כ'גנאי'. נתניהו אומר לאנשים שם בחדר: אנחנו לא ניכנע, אנחנו לא נובס, אנחנו ננצח. משם בעצם אני חושב שהולכים לפעולה העצימה הזו.
