כתושב הצפון המופגז מזה 11 חודשים, אני ומשפחתי לצד מאות אלפי משפחות חווים תקופה מאתגרת ביותר, ובכל זאת בימים האחרונים ביחד עם כלל עם ישראל, עם ישראל זוקף קומתו לנוכח המכות הקשות שניחתות על גדולי אויבינו. אותם ארגוני טרור מפלצתיים שכל הווייתם וייעודם בהשמדת המדינה, מתחילים להבין מה קורה כשבעל הבית הישראלי משתגע. החרב יצאה מהנדן ואסור לה לשוב עד שנכריע סופית את טבעת החנק העומדת עלינו להשמידנו.
עם זה, לצערי היום ישנם עדיין גורמים מחלישים שאינם מבינים את המציאות הביטחונית וסכנות הקיום שניצבות מולנו, וכבר לאחר מספר יממות, עולים בתקשורת הישראלית ובקרבת "לשעברים" בפני עצמם קולות החלשה ששוב מדברים על הסדרה מדינית ועל סוגיית "היום שאחרי"- עוד הרבה לפני שאויבינו כבר הפגינו ירידה ולו מינימלית ברף המוטיבציה שלהם להשמידנו.
חשוב להדגיש! האויבים שמקיפים אותנו ינצלו כל הפוגה להמשך פיתוח יכולות ההרס וההרג, וצריך לומר את האמת: אין בנמצא ״מחיר״ שבכוחו להניא את סינואר ונסראללה מלהמשיך ולבנות את בניין הכוח הקטלני שהם בנו פה במשך למעלה משני עשורים במימון איראני ושתכליתם היא חיסול המדינה. טוב תעשה מדינת ישראל אם תפנים זאת, ותפעל להרס שיטתי – ייקח כמה שייקח – של כלל רכיבי טבעת החנק מסביב לישראל ובראשם החזיתות בעזה שטרם הוכרע ובוודאי בכל הנוגע לצבא חיזבאללה. לא נוכל לחיות לצד תעשיית ההשמדה המתפתחת כאן לצידנו. זה או אנחנו או הם!
כשעמדו בריטניה וארה״ב בפני שוקת שבורה מול אויב שהתכונן טוב יותר מהן לעימות ונטל את היוזמה בפתיחת המלחמה ובהכתבת המהלכים, הן נקטו בהבדלים מתבקשים בין השתיים והחשוב ביותר- צ'רצ'יל ורוזוולט דאגו להכשיר את דעת הקהל למאבק סיזיפי ארוך וקבעו מטרות מוחלטות לניצחון על רוע מוחלט המבקש להשמידם. הם לא ביקשו ״שקט״ וזנחו לחלוטין את הדיפלומטיה הכושלת של ימי טרום המלחמה. צ׳רצ׳יל הבהיר לאזרחי בריטניה שאין לו מה להציע להם מלבד "דם, עמל, דמעות ויזע״. רוזוולט מנגד, בנאומו המפורסם לאחר מתקפת הפתע בפרל הרבור אמר: ״לא משנה כמה זמן זה ייקח לנו להתגבר על המתקפה המתוכננת הזו, העם האמריקאי בעוצמתו הנובעת מצדקתו ינצח ניצחון מוחלט״.
גם כעת, כשאנו ניצבים בעיצומה של מלחמת הקיום השנייה, על מקבלי ההחלטות בממשלה ובצבא מוטלת החובה לשקף את האמת לציבור, להכשירו הפעם למאבק ארוך וחסר פשרות שיכלול בחובו אתגרים מדיניים, ביטחוניים וכלכליים לא פשוטים. דיבורים על הסדרה ועל שקט – הם זריית חול שיתהפכו על כל פוליטיקאי שיבחר בכך, ממש כפי שהתהפכו ב-7 באוקטובר על כל מי שעודד את דחיית הקץ. לציבור, לדעת הקהל, לעיתונות יש תפקיד: להתריע בפתח מהתגבשותה בזמן אמת של עוד קונספציה שוחרת שקט המבקשת להפנות את המבט לעבר השני שעה שהאויב ממשיך להיות ממוקד באותה מטרה בדיוק. יש לנו דרך ללכת על הסף, ואז כשהשעה נכונה לכך ללכת עד הסוף, עד הניצחון.
