פרקליטות המדינה מערערת לבית המשפט העליון על קלות עונשם של שני נאשמים שהורשעו בביצוע עבירות טרור חמורות ממניע גזעני במהלך מבצע "שומר חומות" במאי 2021, וזאת בשל הסיבה שהעונשים אינם עולים בקנה אחד עם הצורך להרתיע הן את הנאשמים והן את העבריינים האחרים הרואים בהם השראה.
לעמדת הפרקליטות, מעשיהם של הנאשמים מהווים "עליית מדרגה" קשה וממשית באלימות, שבאה לידי ביטוי בכך שבזמן תקופה לא יציבה מבחינה ביטחונית, הם ביצעו ללא חשש ירי לעבר יהודים ממניע גזעני וכמעשה טרור. על כן, העונש צריך להעביר מסר חד וברור כי דינם יהיה לענישה מחמירה ביותר.

הנאשמים מוחמד עותמאן ומוסתפא מסרי הורשעו בעבירות רבות של מעשה טרור של חבלה בכוונה מחמירה, עבירות נשק, התפרעות ועוד. הראשון הורשע בנוסף גם במעשי טרור של הצתה. בית המשפט המחוזי בחיפה גזר עליהם עונשים של 11 ו-12 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי.
בהתאם לכתב האישום, הנאשמים ירו במספר הזדמנויות בערב אחד על שוטרים במהלך התפרעות בעכו באירועי "שומר חומות". כמו כן, הצית עותמאן בתי עסק של יהודים ואת אכסניית אנ"א בה שהו עשרות אורחים.

עבירות הטרור בהן הורשע הנאשם חאמד גילאווי כוללות חבלה בכוונה מחמירה, פעולה בנשק למטרות טרור, מעשה טרור של יידוי אבן לעבר כלי תחבורה בנסיעה, חבלה במזיד לרכב ממניע גזעני ועוד, והוא נידון לעונש של 10 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי.
בהתאם לכתב האישום, ידה הנאשם יחד עם אחרים אבנים לעבר הרכבים בכביש סמוך לרהט, זאת מתוך מטרה לפגוע ברכבים של נוסעים יהודים, והם פגעו בשמונה כלי רכב. בשלב מסוים, שלף הנאשם אקדח וירה לעבר כלי רכב ממרחק קצר ופגע בשניים. אחד מהקליעים אף חדר לתוך תא הנוסעים ופגע במשענת המושב. אך בדרך נס לא הסתיים האירוע באבדות בנפש.

בהודעות הערעור, שהוגשו לבית המשפט העליון ע"י מנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, צוין, כי אמנם העונשים שהוטלו על הנאשמים אינם קלים, אך לעמדת המדינה, כאשר אדם נוטל כלי נשק ויורה אש חיה במהלך הפרות סדר – העונש צריך להיות חמור הרבה יותר באופן ממשי מהעונש שהוטל. כך הדבר גם ביחס למי ששולח אש במבנים בכלל, ומבנים מאוכלסים בפרט, ועוד יותר מכך כאשר מדובר במעשים הנעשים על רקע לאומני.
בנוסף צוין, כי העונש שנגזר על הנאשמים אינו עולה בקנה אחד עם הקריאה הברורה להחמיר בענישה, הנלמדת ממצוות המחוקק בהוראות חוק המאבק בטרור ופסיקתו של בית משפט העליון, וכן אינו עולה בקנה אחד עם הצורך להרתיע באופן אפקטיבי הן את הנאשמים והן את העבריינים האחרים מסוגם.
