צה"ל הדיח משירות מילואים את הקב"נית מחטיבת אלכסנדרוני שטענה כי "הציונות הדתית היא כת של אוכלי מוות". היא כמובן סירבה לחזור בה ועמדה מאחורי דברי הרפש והבלע האלה. החרו החזיקו אחריה צייצני ומשפיעני רשת שכתבו מילים כגון: "בשולי, סערת הקב"נית. שנים אני מטיף ומשתדל להימנע מלתקוף קבוצות, "החרדים", "הדתיים", וכו'. אני חושב שזה אסטרטגית וערכית בדר"כ שגוי. מודה שעמדתי משתנה בנוגע לציונות הדתית. זה ציבור שמוכיח שוב ושוב שמוסדותיו וערכיו מוכוונים למוות ושנאה. מדובר באויב שיש בו יוצאים מן הכלל, ולא להפך".
והיו גם שהגדילו עשות ובלשון מושחזת בסגנון דר שטרימרי העלו שקרים מזעזעים אלה: "עדי אנגרט תותחית על. כל מלה אמת. הציונות הדתית "כת של אוכלי מוות" שהרסה לנו את המדינה. שלושה מגזרים חברו לנתניהו לפרק את מדינת ישראל. בראשם הציונות הדתית המתנחבלית והיודו נאצית. רצח רבין יצא משם, ההפיכה המשטרית, פוגרומים בערבים ומפקדים משיחיים ובינוניים מאמצי נוהל חניבעל. זבלים".
הקב"נית פתחה תיבת רעלנים שמכוונת את חיציה לציבור הדתי לאומי. ומאז (ולמעשה עוד קודם), המטנפים הסדרתיים לא חדלים מהשמצה דמונית של ציבור שלם המהווה קרוב ל 20% מהאוכלוסייה היהודית במדינת ישראל.
תכלית המעשים הנפשעים הללו, קעקוע הלגיטימיות של הציונות הדתית במדינה והפיכתה ל"כת" ול"אויב". הצגתם של בני הציונות הדתית, כחובבי מוות ושנאה והוצאתם מחוץ לגדר הלגיטימיות הציבורית. תיאורם כמוקצים מחמת מיאוס והפיכתם ל"בעיה", ממנה כמובן חיוני להיפטר. הם הרי מוגלה ומורסה המזהמת את החברה הישראלית ולכן כל פעולה כנגדם היא לגיטימית ואפילו חיונית.
הציונות הדתית, למודת ניסיון עם התקפות ארס והרס כאלה.
בשנות ה-70, אנשי הציונות הדתית היו מזוהים עם "מפעל ההתנחלויות" ו"גוש אמונים". כל חובש כיפה סרוגה, אפילו אם השתייך ל"נתיבות שלום ועוז ושלום" – שהם הכנף השמאלית של הפוליטיקה הישראלית (איפה שהוא במחוזות מפלגת העבודה ומעבר לכך) – דבק מייד כינוי הגנאי של "מתנחל" ו"פורע חוק". העובדות לא בילבלו את כת המשמיצים, למרות שרק אחוז קטן מהציבור הציוני דתי מתגורר בהתיישבות ביו"ש ורובו המכריע הוא בורגני שחי בערים הגדולות.
בשנות ה-90 הציונות הדתית זוהתה כולה, כמי שרצחה את רבין ז"ל וכאחראית להתדרדרות ולקרע החברתי העמוק שהתחולל באותם ימים. לא הועיל הבידול האמיתי של יגאל עמיר, שאמנם למד משפטים ב"בר אילן", אך חבש כיפה שחורה וצמח בכלל בערוגות הציבור החרדי. הציונים הדתיים, הלכו ברחוב והעיניים ננעצו בהם באשמה נוקבת: 'אתם – הציונות הדתית רצחתם את רבין והרגתם את השלום'.
1+ההתנערות והסלידה המוחלטת של רוב ככל החברה הישראלית, ממעשי רצח ומהפגיעה הנוראית בראש ממשלת ישראל, לא העניקה שום חנינה ציבורית לציונות הדתית. כת המטנפים ושוחרי הדמוניזציה, מצאה באותם ימים אפלים, את האשם האולטימטיבי בכל מדווי מדינת ישראל, הציבור הציוני דתי כמובן.
כאשר קומץ פורעי חוק, שלא מהווים אפילו פרומיל מתושבי יו"ש (הנחלקים ממילא בחלקים די שווים בין שליש דתיים, שליש חרדים ושליש חילוניים), מבצע מעשים נפשעים כנגד אוכלוסייה ערבית ביו"ש, שוב הופכת הציונות הדתית כולה למושא של אש וגופרית.
פלוני יכול להיות בן הציונות הדתית מגבעת שמואל, או רעננה ואפילו לא לבקר מעולם במגדלים או יצהר ושעלייה לקברי האבות במערת המכפלה מעוררת בו תחושת פחד, הרבה יותר מאשר כמיהה ועדיין הוא יזוהה עם החלקים ה"לא נכונים" בחברה הישראלית. הוא מסומן כ"אויב" כ"איש רע" וכמי שניתן וצריך ומצווה דתית חילונית חשובה היא, להכפיש בריש גלי וללא שום היסוס.
שנים ארוכות של שנאה וזיהוי קולקטיבי שלילי, לא רק שלא פגעו בחוסנה של הציונות הדתית, הם אפילו חישלו אותה. הציונות הדתית, גדלה התעצמה והתחזקה כלפי פנים ואף בתוככי החברה הישראלית והיא נמצאת היום בכל מעגלי העשייה הציבוריים ומובילה אותם. לא רק שאין לציונות הדתית במה להתבייש, אלא גאווה גדולה נסוכה בקרבה על הגשמת היעדים במגוון התחומים.
1+הציונות הדתית מובילה בחינוך, בהתיישבות (בכל חלקי הארץ, מהגולן ועד אילת בעיירות הפיתוח כמו גם ביישובי העוטף), בשירות משמעותי בצבא ובשרשרת הפיקוד. היא לא פוסחת ואינה מוותרת על עולם המדע והאקדמיה וממלאת תפקידים חשובים בצמרת הכלכלית והפוליטית.
"אוכלי המוות", הציונים הדתיים, עוסקים ביצירה ספרותית ובשירה ומצאו מקום נאה גם בעולם התקשורת העיתונות והמדיה וכתוצאה מכך בהשפעה על השיח הציבורי במדינה ובעיצוב דמותה של ישראל.
וכן נכון ואין לכחד, בני הציונות הדתית תרמו מחיר דמים עצום במלחמה האחרונה (יש אומרים שקרוב ל 50% מהנופלים הם בני מגזר זה) וממשיכים באהבה ובמסירות לשרת בחוד החנית של צבא ההגנה לישראל וביתר זרועות הביטחון, מתוך הבנה ואמונה ש"אין לנו ארץ אחרת".
האמונה הדתית והציונות הזו, מנחה אנשים צעירים וכאלה שהם בעלי משפחות גדולות (הפטורים בכלל משירות צבאי ובטח משירות מילואים), סבים לנכדים והורים לפעוטות, לשרת במילואים ימים ארוכים וקשים. וכן – ללא בושה והתנצלות אך גם בלי התלהבות או שמחה – לדעת שחלילה הם עלולים ליפול בקרב.
העיוות הדמוני של הקב"נית, שכתבה כאילו אם שכולה אמרה שהיא גאה במות בנה, ראוי לכל גינוי.
בני הציונות הדתית חפצי חיים, לא פחות מכל מגזר אחר. הניסיון הנואל להציגם כג'יהאדיסטים משיחיים צמאי דם, מקדשי מוות (ובכך להשוותם לגרועים שבאויבנו), נובע מרוע לב ומפחד מפני אנשים אמוניים ונורמטיביים, הרואים ערך גבוה מאוד בחיים עצמם, אך מוכנים למסור נפשם לטובת עם ישראל.
התפיסה הקולקטיבית. זו הרואה את עם ישראל כגוף מאוחד וחזק. המאמינה כי יש תכלית לפעולות שלנו כאנשים פרטיים ושלעתים ובלית ברירה, וכדי להבטיח את נצחיותו של עם ישראל, צריך למסור את הנפש, חיונית להמשכיות של עם ישראל.
והציונות הדתית, מעמידה את עצמה מערש הציונות לרשות עם ישראל.
המכפישים והמטנפים ימשיכו ככל הנראה במלאכתם הבזויה והציונות הדתית, יחד עם רבים וטובים מכל הרבדים הנפלאים והמגוונים של עם ישראל, ימשיכו במסירות נפש לפעול ולהילחם יחד למען נצח ישראל.
