נתחיל מהסוף, ונאמר כבר בהתחלה: נפתלי בנט הוא מנהיג ראוי. אדם טוב ואין לי אף מילה רעה אחת לומר עליו או לגביו. ההיפך. באותן פעמים בודדות שראיתי אותו מקרוב, ניכר היה שמדובר באוהב עמו וארצו. איכפתניק, רהוט מחשבה ודיבור, שחפץ בטובת עם ישראל ויש לו משנה סדורה, כיצד יש לעשות זאת.
יש לומר ביושר, גם בשלל תפקידיו הציבורים – אם נתעלם מכהונתו כראש ממשלה – הוא עשה חיל. באינטנסיביות ובמסירות הוא הפעיל חכמת מעשה וביצע שינויים חיוניים במשרד החינוך כמו גם במשרד הכלכלה וגם כשר ביטחון לא שקט על השמרים.
על תקופת כהונתו כראש ממשלה כמו גם על נסיבות הגעתו לכהונה זו, ניתן לכתוב מאמר נפרד ואולי אף ספר שלם. בקצרה נאמר כי האירוע, נתון עד היום במחלוקת ציבורית פנים ישראלית. המצדדים בו ובממשלה המגוונת שהקים, טוענים כי הוא חילץ את העגלה הפוליטית מן הבוץ לאחר מערכות בחירות חוזרות ונשנות, ששיתקו את הפוליטיקה הישראלית במשך שנים ואיפשר לממשלה סוף סוף למשול. המתנגדים ובפרט אלה שהביאו אותו בקולותיהם מימין, לכס השלטון, מלאי עברה וזעם כלפיו בגין "גניבת" קולותיהם ובמיוחד על הפרת ההבטחה שלא להכניס את רע"ם של מנסור עבאס והאחים המוסלמים לממשלה, הבטחה שהופרה ברגל גסה ואיפשרה למר בנט להקים ממשלה ולעמוד בראשה.
2+בשבועות האחרונים מר בנט, הפך להיות המתמודד הפופולרי של מערכות הסקרים הישראליות. הוא היחידי שמסוגל – לפי אותם סקרים – להתמודד עם ראש הממשלה המכהן נתניהו. הוא גם הגורם הרלוונטי שמסוגל – אם נאמין לאותם סקרים – להקים ממשלה יציבה, לו תערכנה כיום בחירות בישראל.
משכך, הפך להיות בנט חביבם של אנשי תקשורת במדיה הכתובה והאלקטרונית והוא זוכה לכתבות מפרגנות, לתמונות מחמיאות ולביקורות חיוביות כל העת. תכליתם, העצמת האלטרנטיבה הבנטאית והגברת הפקטור הציבורי שלו במגמה להגדיל את כוחו ולהופכו למעין מתמודד אולטימטיבי. "היחיד שיוכל באמת להביס את נתניהו". בנט עצמו לא מתייחס לסקרים אלה אך גם לא טורח להכחיש אותם.
עד כאן הכל טוב ויפה ולמרות שבנט עצמו לא הכריז כלל על התמודדות במערכת הבחירות הבאה, הרי שנדמה שכלל פעולותיו מכוונות למטרה זו. הוא מרבה לבקר בשטח, חיילים וקצינים, פצועים ומשפחות חללים. מופיע מעל הבימות הציבוריות והתקשורתיות בארץ ובעולם. מגיע להלוויות (וכולנו ראינו בשבוע החולף את פניו הדומעות בהלווית החטוף אברהם מונדר ז"ל) ומופיע בכל חלקי הארץ בפני מלש"בים לגיוס ומחדיר בהם ציונות ויוצא נפעם מעוז רוחם וממידת הנכונות שלהם להתנדב לשירות קרבי משמעותי. הפעולות הללו של ראש ממשלה בדימוס אף הן מבורכות ובמיוחד השתתפותו בחזית ההסברה הבינלאומית, באנגלית מהוקצעת וביכולת מרשימה להדוף התקפות של עיתונאים ברשתות הגדולות על מדינת ישראל ולהציג את עמדת מדינת ישראל באופן רהוט ובהיר.
2+אז אם הכל כל כך יפה, מה לא בסדר? מה חסר בהתנהלות של בנט על רקע היותו בוודאות כמעט מוחלטת מועמד מרכזי במערכת הבחירות הבאה (שאף אחד מאיתנו לא יודע מתי תתרחש)?
דעות. עמדות והתייחסות רצינית ועניינית לנקודות מחלוקת מצד מועמד לראשות ממשלה, היא תנאי חיוני לתמיכה או התנגדות לו.
נפתלי בנט, שהוא בעל דעה ברורה בשלל סוגיות, שאינו לוקה חלילה בעילגות, או בהיעדר רהיטות מחשבתית או ורבאלית, נמנע באופן מוכוון ומתמשך להתייחס לסוגיות הנפיצות שדורשות התייחסות כאן ועכשיו.
האם הציבור לא זכאי לשמוע את דעתו (ולו אף כראש ממשלה לשעבר. בוודאי כמי שרואה עצמו כמועמד לראשות ממשלה בעתיד הקרוב) בעניינים הבוערים שעל הפרק?
האם לא חשוב לציבור לדעת ממי שזוכה ל 26 מנדטים בסקרים (המפלגה הגדולה ביותר!) ובאחוזי ההתאמה הגבוהים ביותר לראשות הממשלה (39% לפי סקר ערוץ 12 שפורסם ביום 22/08/24(, מה עמדתו למשל בשאלת הצורך באחיזה בציר פילדלפי/נצרים. או ביחסו לצורת ניהול המו"מ מול החמאס ואפילו על עצם השימוש בקטארים מממני החמאס ונותני האכסניה לטירוריסטים רצחניים אלה, "כגורם מתווך והגון" ביננו לבינם?
האם זוהי דרישה לא לגיטימית לשמוע ממר בנט את עמדתו ביחס לגיוס חרדים כאן ועכשיו, או להצעת החוק הממשלתית בנדון שמהווה שחזור של הצעה שהוצעה אך לפני שנים לא רבות תחת ממשלתו?
יהיה זה מופרך לבקש את התייחסותו לסוגיות כלכליות בוערות, כגון הורדת דירוג האשראי של ישראל. כוונת הממשלה לגזור גזירות ולהעלות מיסים כדי לממן את צרכיי המלחמה ומה הפתרון שהוא רואה או מציע?
האם בלתי סביר להבין מה עמדותיו בשאלת ניהול המלחמה בחזית הצפונית ואיך הוא רואה את סיומה. או שאלת הקשר המתבקש בין חיזבאללה לאיראן ומה מצופה ממדינת ישראל לעשות, האם לפגוע בזרועות התמנון, או שמא בראש הנחש ואולי בשניהם יחד ובמכה מקדימה.
פנים חייכניות ודמעות בהלווית חטוף שכולנו ייחלנו לבואו בשלום הביתה, בהחלט מרגשות. סרטונים קצרים בג'ינס וטריקו שחור בגינת ביתך, נחמדים ומשדרים ישירות ואמינות.
2+גם הביקורים החשובים (באמת) שנפתלי בנט עושה מקצה הארץ ועד לקצה, בקרב משפחות חטופים ונופלים ופצועים, מעוררי הערכה.
אלה אולי מעוררים תקווה בעם ונוטעים בו רוח של אחדות ואהבה. אך מה לגבי דעות ועמדות? ויתרנו עליהם? האם אנחנו עד כדי כך בנאליים ורפי שכל שאנו מסוגלים להעניק לאדם כלשהו את מוטת הנהגת השלטון (בסקרים כמובן) מבלי שהוא יאמר את דעתו בנושאים החשובים, בסוגיות הליבה ואף באלה שמצויים במחלוקת ציבורית עמוקה וקשה?
יתכבד מר בנט וייצא מאזור הנוחות של השתיקה שגזר על עצמו וישתף את הציבור, גם בדעותיו ולא רק בדמעותיו. יביע את רעיונותיו הפרקטיים העוסקים בניהול המדינה ואיך הוא רואה את הדברים ומה באמת הוא מציע "אחרת" ו"שונה" מן המצב הנוכחי, ויספק לציבור תשובות ברורות לשאלות קשות. ואז, ולאחר שיובהר מה איפיון המוצר השונה או הייחודי שמר בנט מציע לספק לחברה הישראלית, מעבר לחיוכים וחיבוקים (שזה בהחלט דבר נחמד ומרגש, אך זוהי לא פארדיגמה שלטונית) ובעיקר כיצד הוא רואה את דרך ההתמודדות הרצויה לחילוץ החברה שלנו מן המשברים הלא פשוטים שפוקדים אותה, מוזמנים בהחלט הסוקרים והערוצים והבוחשים בקדירות הפוליטיות לבדוק לעומק, מי ובעיקר מה בדיוק הציבור הישראלי מבקש "לו ייערכו בחירות היום".
