accessibility-icon
share-icon

נוער הגבעות - נעים להכיר | פרוייקט מיוחד

שיראל ללום נהיר

שיראל ללום נהיר

כ טבת ה'תשפא (04.01.21)

1

0

like

0

dislike

יצאנו להכיר את נוער הגבעות: דיברנו עם אלישע, יונתן ואפרת. הם סיפרו לנו על המשטרה, על התנאים בגבעה ועל אמונתם בצדקת הדרך


בעקבות מותו של אהוביה סנדק ז"ל, עולים הרבה סימני שאלה על המצב בגבעות יהודה ושומרון. מי שקרא קצת על דמותו של אהוביה, ילד שלו"ז הלימוד היומי המרשים שלו, דבקותו בתורה ואהבת ישראל שלו, רק נחשפו בהספדים שהתפרסמו לאחר מותו, לא יכול שלא לתהות האם התמונה שהציבור מכיר מדוייקת. את גנותם של הילדים האלו אנחנו כבר שומעים שנים, הגיע הזמן לתת גם להם, לספר קצת על עצמם. אז יצאנו להכיר את נוער הגבעות. דיברנו עם יונתן לוי ראש גבעה בשם עוז ציון, אלישע ירד שנמצא כבר שש שנים בגבעות ואפרת עטיה שמתגוררת במעוז אסתר – בגבעה נפרדת של בנות רווקות.

הדבר הראשון שרציתי לדעת הוא איך בכלל מגיעים לגבעות ולמה לבוא לשם? התשובות שקיבלתי היו מגוונות, אין דרך אחת להגיע לגבעות.

maximize-image
images-count9+
צילום: נוער הגבעות להכיר מקרוב

אפרת: "ההורים שלי מעטרת והם באו למקום כדי ליישב אותו, אבא שלי הוא מהמקימים של רחלים, וגם האחים הגדולים שלי. הגעתי בעקבות הדרך של ההורים והאחים. בעיניי נוער הגבעות ממשיך את הציונות של הקמת המדינה והגבעות הן גם המשך של גוש אמונים, מי שתמך בחלוצים שהיו כאן בקום המדינה, צריך לתמוך היום בנוער הגבעות. אנחנו קבוצה של שש בנות במעוז אסתר. התנאים לא פשוטים פיזית, אבל יש כוח רצון ואנחנו מאמינות במה שאנחנו עושות".

maximize-image
images-count9+
צילום: נוער הגבעות להכיר מקרוב

יונתן: "חיפשתי את נוער הגבעות, והגעתי לגבעות בגיל 14 ברגע שהצלחתי ליצור קשר עם האנשים. הגעתי בגלל הבנה פשוטה של מצוות יישוב ארץ ישראל, כל האידיאולוגיה של הרב קוק והשיח הדתי לאומי הוא על בניין הארץ והקימה של העם מהגלות".

אלישע: "גדלתי לתוך זה – ההורים שלי בעצמם הקימו גבעות, המשפחה השנייה בגבעת שלהביה, מהם ינקתי את החיבור לתורה ולארץ. רוב האנשים בגבעות לא גדלו לתוך זה, אלא נחשפו לאט לאט לחשיבות ההתיישבות בארץ ישראל, זאת מצווה חשובה שמוזכרת הרבה בתורה.

הערבים משתלטים על יהודה ושומרון בתקציבים של מיליארדים מאירופה, אם נעצום עיינים הארץ כאן תיעלם לנו, מי שגר כאן באזור רואה איך כפרים ערביים פשוט מופיעים כל הזמן ומשתלטים על השטח".

maximize-image
images-count9+
צילום: נוער הגבעות להכיר מקרוב

יש הרבה סטיגמות על נוער הגבעות ולרוב הם מוצגים בתקשורת בצורה מאוד ספציפית ועל ידי אנשים אחרים לא על ידי עצמם. שאלתי את יונתן אפרת ואלישע אם יש בעיניהם איזושהי סטיגמה, או דעה קדומה מוטעית, על נוער הגבעות.

יונתן: "אנשים אומרים שאלה חברה בלי ראש, שבאו לגבעות כי אין להם מה לעשות. חברה כאלה שבאים עוזבים תוך כמה חודשים, מי שנשאר הרבה שנים זה כי הוא אידיאולוג, כמישהו שנמצא הרבה זמן בגבעות, אני יודע תוך כמה ימים אחרי שמישהו מצטרף אם הוא יישאר או לא, אם הוא אידיאולוג או לא.

אנחנו גם לומדים במקביל למגורים בגבעות, החברה מגבעת מעוז אסתר בדרך כלל לומדים בכוכב השחר, בגבעת עוז ציון לומדים בבית אל, חלק גם לומדים במרכז הרב, יש גבעות שיש בהן נוכחות יותר מוחלטת בגבעה ואז לומדים בגבעה עצמה".

maximize-image
images-count9+
צילום: נוער הגבעות להכיר מקרוב

אלישע: "כשמדובר בנוער שוליים, בגבעת מעוז אסתר גרו בזמני שישה בחורים, כל אחד מהם מהבחורים האיכותיים בישיבה שלו, הישיבה שלו חטפה מכה אנושה כשהוא עזב: בלימודים, בפעילות החברתית ובכל מובן, יעידו על כך ראשי הישיבה והרבנים, העילויים של הישיבה שלהם".

כמו אהוביה, שבהספדים שלו שמעו כמה שהוא היה לומד, אלה לא חברה לא רציניים שקשה להם לשבת, להיפך בגלל שהם למדו והיה להם ידע ויכולות בתורה, הם עברו לגבעה. גם בגבעה הם עשו לעצמם מסגרת, ולו"ז יומי של לימוד תורה, ביחד עם עזרה של רבנים מבחוץ. אני עצמי למדתי שנה חברותא עם אהוביה, מדובר בילדים בני שש עשרה שיושבים בעצמם ומרצונם ללמוד.

התנאים בגבעות כוללים גשם וקור, או בקיץ חום קופח, חוץ מהתנאים הפיזיים הקשים של לישון בבוץ, בלי חשמל ובלי מים, יש התנכלויות יומיומיות ומעצרים על כלום. כל זה דורש מסירות נפש מאוד גדולה ואמונה בצדקת הדרך, אף אחד לא יעשה את זה מתוך כיף, כי הוא נער שוליים, או כי משעמם לו".

maximize-image
images-count9+
צילום: נוער הגבעות להכיר מקרוב

אפרת: "המושג 'נוער הגבעות' הוא משהו שאנשים אחרים יצרו לא אנחנו, אני בסך הכול נערה פשוטה מארץ ישראל שהגיעה לכאן כדי ליישב אותה. אני ממשיכה את המסורת היהודית, זה לא משהו שמייחד אותי, ארץ ישראל היא לא בידיים של נוער הגבעות ולנו אין מונופול עליה. ארץ ישראל שייכת לכל עם ישראל, אני לא שונה ממי שגר בפתח תקווה או אילת".

לגבי לימודים היא מוסיפה: "יש לנו בגבעה מסגרת של מדרשה, אנחנו לומדות ועושות בגרויות, אני מקווה להמשיך בקרוב ללימודים גבוהים ולרכוש מקצוע, אני עדיין לא בגיל אבל בהמשך גם להתחתן, יש לנו כבר שלוש משפחות בגבעה. אני מתכוונת להישאר בגבעה במקביל לעבודה, ארץ ישראל היא חלק מהחיים שלי".

maximize-image
images-count9+
צילום: נוער הגבעות להכיר מקרוב

אז מה בעצם נוער הגבעות עושה? האם ישנם הישגים התיישבותיים, כמו ישובים על סף הסדרה, או שכל בית שנבנה נהרס בסופו של דבר. מה החזון והשאיפה שאליהם מכוונים בסופו של דבר, ואיך אתם מתכוונים להגיע אל אותו חזון.

יונתן: "יש לנו גבעות שבהן נכנסות משפחות וכבר מפסיקים לפנות, הגבעה דה פקטו נהיית יישוב. אנחנו בונים איפה שאם לא נבנה אף אחד לא יבנה, לא בקו הכחול של יישוב קיים, מקומות שאם הם לא יתיישבו בהם ישתלטו עליהם ערבים.

כשהקמנו את גבעת עוז ציון בנקודה שהצבא ראה כאסטרטגית, חולשת על ציר 60 היו פינויים ולא הצלחנו להחזיק במקום, עד שהצבא הבין שהגבעה חשובה ברמה ביטחונית, ונוכחות הנוער בגבעה מגנה על הנוסעים בכביש. ההתיישבות בעוז ציון מנעה זריקת אבנים על הנוסעים, דבר כזה זה קורה רק אם המפקד של הגזרה מבין את החשיבות ומקבל אותה ולא פשוט מפנה את תושבי הגבעה בלי חשבון".

אלישע: "אנחנו עושים מחנות הכשרה רעיוניים ומעשיים לאנשים שבאים לגבעות. במחנות לומדים חקלאות ובנייה וגם שומעים שיעורים מרבנים ולומדים על חשיבות ארץ ישראל, במחנה האחרון לימדו הרב דוב ליאור והרב אבי סמוטריץ' [אביו של ח"כ בצלאל סמוטריץ', ש.ל.].

אנחנו גם עושים שיעורים על ארץ ישראל בישיבות פעם בשבוע, אנשים צריכים הכנה ומסירות נפש גדולה מאוד כדי להצטרף, החזון הוא בסופו של דבר, ליישב את ארץ ישראל. פעם חטיבת הנח"ל עשו בדיוק את מה שאנחנו עושים, אבל הם זכו לתמיכה וגיבוי ונחשבו מלח הארץ, היום אנחנו נחשבים כפורעים וארגון טרור".

אפרת: "החזון שלנו הוא ארץ ישראל השלימה לפי גבולות ההבטחה האלוהית, אנחנו מתקדמים הר אחרי הר, בעזרת ה' יום אחד, ביחד עם כל עם ישראל, נגיע גם לעבר הירדן".

maximize-image
images-count9+
צילום: נוער הגבעות להכיר מקרוב

הרבה דיווחים על נוער הגבעות עוסקים באלימות כלפי ערבים, אירועי תג מחיר, זריקות אבנים ונקמה לאחר פיגועים. איך אתם רואים את הדברים והאם זה משהו חיובי בעיניכם או משהו שנתקלתם בו?

יונתן: "ברוב הפעמים כאשר הצבא לא מגיע לשמור, אבנים ומקלות זה הדרך היחידה שלי להגן על עצמי אחרת אני אפצע או אמות. האידיאולוגיה היא לשמור ולהשתלט על אדמות ארץ ישראל, אני לא מכיר אלימות שהיא לא הגנה עצמית בקבוצה הקרובה אלי.

יש בכללי תופעות של תגובות נקמה לפיגועים בהתיישבות, אבל זה לא בהכרח יוצא מהגבעות, התפקיד של הגבעות הוא לכבוש את ארץ ישראל, אחרי הרצח של חיילי נצח יהודה בצומת של גבעת אסף, היו מקרים שפוצצו רכבים ערביים באבנים אבל זה לא בהכרח קשור למאחזים, אנחנו עוסקים בבניין הארץ".

אלישע: "ציבור הגבעות הגיע במטרה ליישב את הגבעות, אבל אנחנו סובלים מחוסר גיבוי בטחוני מוחלט. הגבעות נמצאות במקומות חדשים, בלי גדרות ובלי שמירה, בלי שום דרך להגן על עצמנו, לפעמים סמוך לכפרים ערביים. מערכת הביטחון לא מגינה עלינו, אנחנו צריכים להגן על עצמנו לבד. ילדים בני 16 ו17 על גבעה צריכים להתמודד מול התקפות והתפרעויות של כפר ערבי עוין, מאות ערבים עולים אל הגבעה במטרה לשרוף את הבית, במטרה לפצוע ובניסיון להרוג את כל מי שנמצא שם, או שהם פוגעים ברועי הצאן ועוקרים ושורפים שדות חקלאיים.

המדינה מפקירה אותנו ונותנת לנו להתגונן עם אלות ואבנים מול המון ערבי זועם, אחרי כל אירוע כזה, כשהיהודים הצליחו במסירות נפש להדוף את הפורעים, לפעמים תוך הזעקת תגבורת מגבעות אחרות, התקשורת תרעש בכותרות: "נערי גבעות תקפו רועה צאן ערבי", הצבא לא רק שלא מגן עלינו, הוא גם עוצר אותנו על תקיפה, זה אומר שאדם שהגן על חייו יכול למצוא את עצמו במעצר בגלל זה".

maximize-image
images-count9+
צילום: נוער הגבעות להכיר מקרוב

עוד אומר אלישע: "הימ"ר עושה יותר מזה, הם שמים כאפיות עולים בצעקות לגבעה, בזמן ששוטרים אחרים מתחבאים בשיחים, הנערים יורדים להדוף את ההתקפה ואז בום שוטרי ימ"ר קופצים עליהם ועוצרים אותם באשמת תקיפה, בחורים ישבו על זה חודשים בכלא.

פעם אחת הייתה שופטת אמיצה, שזיכתה בחורים כאלה, ונזפה באופן חמור בימ"ר על ההתנהלות הזאת, היא טענה שהמארב הזה היה יכול להיגמר באסון: "תתארו לכם מה היה קורה אם איש כיתת כוננות מיישוב סמוך היה מגיע לשם עם רובה, היה יכול להתפתח ירי בין הצדדים.

אני בעצמי ניצלתי ממארב כזה כשלא הייתי בגבעה ואיחרתי בחצי שעה, הימ"ר ביים ערבים שבאו לגבעה להשחית את היבול, כשהנערים ירדו אליהם, שוטרים ורחפנים מכל כיוון יצאו לעצור אותם, החברים שלי ישבו אחר כך ארבעה חודשים בכלא על תקיפה.

בחור שתוקף ערבי מסכן את עצמו מאוד, הוא הרי לא חמוש, הוא חלש וקטן, נער בן 17 יכול למצוא את עצמו עומד מול חמישה ערבים רולות בני ארבעים, הוא נמצא בנחיתות, הוא מסכן את חייו ואת הבריאות שלו, הוא מסכן את החירות שלו, הוא יכול להיעצר על זה, למה לו לעשות את זה מתוך מניעים ונדליסטים או בשביל הכיף? הוא עושה את זה כי אין לו ברירה.

נערים בני שש עשרה שבע עשרה, שלא רוצים לראות את מפעל החיים שלהם נהרס, נאלצים להגן על עצמם בידיים ולהתמודד עם חוסר גיבוי ותמיכה והתנכלות של המערכת, אנחנו משלמים את המחיר הכבד הזה כי אנחנו מאמינים בצדקת הדרך".

אפרת: "ענייני הבטיחות של הגבעה זה תחום של הבנים, הערבים ובעיקר הבדווים מהסביבה לא מתקרבים אלינו, חבל להתמקד בנושאים כאלה".

צילום: נוער הגבעות להכיר מקרוב

בעקבות מותו של אהוביה במרדף משטרתי ביהודה ושמרון, עלה הנושא של האכיפה והאלימות כלפי נוער הגבעות מצד המשטרה, האם נתקלתם בעבר באלימות משטרתית? כמה זה שכיח ונוכח בחיי היומיום בגבעות?

יונתן: "זה כל יום, אני משקה עץ, בא שוטר מימ"ר ש"י, תביא פרטים, מבקש ממנו תעודת שוטר תופס לי את היד מעקם אותה, זה היה רק עניין של זמן שזה יגיע למצב של כמו שקרה עם אהוביה ז"ל".

יכול לספר לי על מקרה ספציפי? "כן, לפני כמה שנים בעוז ציון, שני קטינים ישנו בלילה בגבעה, בקור עם שמיכות, הגיע ימר שי וביקש שיביאו פרטים. אחד הקטינים ניסה לצלם, השוטר נתן לו כאפה חזקה כדי להפיל את המצלמה, כשהמצלמה נשברה, הוא קלט שמשהו ממש רע הולך לקרות אז הוא קפץ וברח.

הילד השני לא הצליח לברוח, והשוטר תפס אותו, הכניס אותו פנימה לבית והתחיל לתת לו מכות בכל איברי הגוף בצורה מסודרת מלמעלה למטה, בסייעתא דישמייא, היה שם פלאפון אחר, שהוא הצליח להדליק על הקלטה לפני שהכול התחיל, כדי להביא את הדברים לבית המשפט".

הסרטון באדיבות המצלם

ד' הקטין שהוכה על ידי השוטר סיפר לנו על מה שקרה: "אני נהדפתי לתוך הבית, ובמשך דקות ארוכות הוכיתי שוב ושוב באכזריות ע"י השוטר שהשתולל והכה אותי בכל הכוח תוך שהוא צועק ומקלל ללא הרף. אני לא העזתי אפילו להדוף את מכותיו, מפחד למעצר על תקיפת שוטר – כבר היו דברים מעולם. חבריו עמדו בכניסה ולא עשו דבר, אני יצאתי משם עם חבלות בכל הגוף, ובעיקר עם שריטה עמוקה.

לאחר תקופה השוטר הודה במעשיו בחקירה של מח"ש, וביהמ"ש הרשיע אותו על סמך הודעתו וגזר עליו עונש מגוחך, מעט 'של"צ' ותשלום פיצויים בסכום של 500 ש"ח".

אלישע: "ימ"ר ש"י פושטים באופן יומיומי, אנחנו באים לצלם אותם הם אומרים לנו לא לצלם, אנחנו עונים שבטח שנצלם, זה הרי מותר לנו על פי חוק, בום, אתה עצור על הפרעה לשוטר".

maximize-image
images-count9+
צילום: נוער הגבעות להכיר מקרוב

יכול לספר על מקרה ספציפי? "כן, היה מקרה שבו גדוד של שוטרים באו להרוס את הבית שלנו במעוז אסתר, הם הגיעו בשעה 5:00 בבוקר, 600 שוטרים על 8 נערים שהיו באותו זמן בגבעה ואסרו עלינו לצלם, כשניסיתי להתווכח עצרו אותי והשאירו את אשתי לבד בגבעה כשהבית נהרס. השופט שיחרר אותי מיד כשניסו להאריך את המעצר, כי לא באמת הייתה סיבה, דברים כאלה קורים בגבעות על בסיס יומיומי".

maximize-image
images-count9+
צילום: נוער הגבעות להכיר מקרוב

אפרת: "בחיי היום יום שלי אני בכלל לא נתקלת באלימות, זה אולי אחוז אחד מהמציאות שלנו כאן במעוז אסתר, אנחנו מתעסקים בעשייה חיובית, בהתיישבות, בלהקים עוד בתים, לחבר עוד אנשים רעיונית לארץ ישראל, האלימות לא באמת פוגשת אותי באופן משמעותי".

האם יש משהו שתרצו להוסיף לסיום?

יונתן: "קיבלנו תמיכה מטורפת בימים האחרונים, ממש טובעים בים של אוכל, באים אלינו אנשים מכל הארץ, גם בלי קשר להתיישבות, ואומרים לנו שנוער הגבעות הם השליחים שלהם. למה צריך שמישהו ימות כדי שנגיע לזה? אם התמיכה העקרונית תהיה תמיד, אם לא היה גל של גינויים, על כל חצי שמועה שיוצאת לתקשורת בלי אפילו לבדוק אם היא נכונה, לא היינו מגיעים לרצח".

עקבו אחרינו גם ב-Google News