"יש עוד סיכוי לאהבה": הזמר אליאב זוהר, בנו של שר התרבות והספורט הגיע הבוקר (שני) לריאיון אצל עדן ועודד ודיבר על שגרת היום שהשתנתה מאז פרוץ המלחמה, וכיצד עבר מהבמות – לבתי החולים, הבסיסים ומלונות המפונים. הוא שיתף על הרגע המצמרר בו שר "התגעגעתי למיכל", מול משפחתה של מיכל רואימי הי"ד שנרצחה במסיבה, וגם על התקופה שטלטלה אותו – ולא יצא מהבית שבועיים.
"המציאות השתנתה ביום אחד, וזה מעציב אותי נורא", אמר הזמר והסביר כי השליחות של אמני ישראל זה לשמח ולחזק בשעה הזו, אין להם משהו אחר. "זה מדהים שכל אמני ישראל נרתמים לדבר הזה ועושים את כל החסד הזה", אמר. בין כל העצב, האובדן והשכול שהוא פוגש, הוא הצליח לבנות לעצמו תבנית שתשמור על נפשו כמה שאפשר, ועושה ימים מרוכזים של ביקורים בבתי החולים וימים מרוכזים של הופעות בבסיסים.
1+"מבתי החולים אני חוזר מנטלית מפורק כשאני רואה אנשים במצב כזה, אני בן אדם מאוד רגיש שסופג אליו כל כך הרבה מהעולם, ואז אני חוזר הביתה גמור מנטלית, זה נורא נורא קשה לי", שיתף, "וכשאני הולך לבסיסים יום למחרת, שם המורל מאוד גבוה. אני בא לשם חלושס ויוצא מחוזק". אליאב גם נסע לשיר למשפחתה וחבריה של מיכל רואימי הי"ד, שנרצחה במסיבה ברעים ע"י מחבלי חמאס-דעאש.
"זה תפס לי את הלב וטלטל אותי, אנחנו כותבים שירים וזה פשוט מקבל משמעות אחרת אצל אנשים, בפרקי הזמן השונים ואיך שהם מקבלים את הסיפור", שיתף, "זה היה מאוד קשה לשיר כשאני רואה מולי את כל המשפחה שלה והחברים שלה, כולם דיברו וסיפרו לי עליה, ולשיר להם 'התגעגעתי למיכל' ולראות אותם בוכים, זה היה לי נורא קשה. באמת הרגשתי את הגעגוע שלהם, וזה פירק לי את הלב לחתיכות".
לדבריו של הזמר, העצב לא מפריע לו לשיר, להפך, זה דווקא מה שמצליח לחזק אותו ברגעיו הקשים, עם זאת בתחילת המלחמה היה לו מאוד קשה אפילו לנגן בטבעיות בגיטרה. "בשבועיים הראשונים של המלחמה לא עשיתי שום דבר, נכנסתי לסוג של מראה שחורה ולא יצאתי מהבית", התוודה. אבל אז הוא החל לחשוב מה עדיף לו, להישאר ככה או לצאת ולעשות משהו עם הכישרון שלו, לתת מעצמו לאלו שצריכים אותו.
"לקחתי את הגיטרה עם חוסר חשק, רק רציתי להישאר בחדר ולא לצאת והלכתי ועברתי למעלה מ-200 מיטות בבתי החולים ועשרות בסיסים", שחזר, "ואז פתאום אחד מהפצועים אמר לי 'אתה לא יודע מה האמנים עושים לנו, זה אולי לא נראה בעיניך עם ערך גבוה, שאתה סתם בא לשיר', אנשים בכו וזה גרם לי להבין שזו השליחות שלי בין אם אני מרגיש טוב או לא טובץ כל מקום שמבקשים אותי אני כמו חייל, קם והולך".
איך מצלחים ליצור בתקופה כזו?
אחרי שביקר בבתי חולים ובסיסים ועדיין ניגן על אוטומט, לפתע מצא רגע אינטימי עם הגיטרה: "כאילו היא קראה לי", ואז נכתב השיר "גוף אחד" – תוך 10 דקות. "אני בן אדם מאמין, ואנחנו לומדים כל הזמן למצוא נקודה אחת של אור בתוך החושך, בתוך הכאוס. הדבר היחיד שהצלחתי למצוא בכל התקופה ההזויה הזו, שמתוך כל העצב, הכאב, האסון ההזוי זה שנפל עלינו – האחדות והאחווה בנינו חזרה, ולא תוך שבוע שבועיים – תוך שעות ספורות. מהרגע שזה קרה כל העם שלנו הפך להיות גוף אחד, משפחה".
