"אני גם יודע על הקשיים שיש לפעמים בשמירת החוק, אולם חוק זה לקחנו על עצמינו, מתוך הכרה תרבותית – חברתית על הצורך של יום מנוחה של חובה. אילו הייתה לנו מדינה – הייתה גוזרת על כך". אלו דבריו החדים והברורים שנכתבו ע"י לא פחות מראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל (לפני קום המדינה), הלא הוא דוד בן גוריון, אשר כתב את דבריו אלו בהקשר שמירת שבת במרחב הציבורי בארץ ישראל, במכתב אותו שיגר לקבוצת פועלים אשר העזו לחלל את השבת הקדושה.
"שהציבור התרבותי ישים לב ולא יגרום למריבות אחים בלתי פוסקים (כך במקור – א.מ), הנגרמים ע"י חילול השבת…" (מאיר דיזנגוף), "זו המתנה הטובה ועלינו להתקומם בכל עוז נגד כל הנוגע בשבת" (אחד העם).
הייתי יכול להוסיף עוד שורה ארוכה של ציטוטים מעין אלו, המדברים בשבחה, חשיבותה ויוקרתה הרבה של שבת קודש – המגיעים דווקא ממנהיגים המזוהים כאנשים ציונים וחילונים. הם בוודאי היו יוצאים בכל מרצם כנגד חילול השבת ההמוני המתקיים, זה עשרות בשנים, ע"י ההתאחדות הישראלית לכדורגל וע"י מנהלת הליגות על גלגוליהן השונים.
אז מה קרה לנו? איך ייתכן, שבעידן שבו השיח הפרוגרסיבי והליברלי עושה הרבה רעש ומנסה לצעוק בקול גדול – "שוויון לכולם!" – לא מוענק שוויון בסיסי שכזה עבור אותם אזרחים מסורתיים, דתיים ומכבדי ומוקירי השבת? או אולי דווקא בגלל העידן השקרי בו אנו מצויים, מנסים "למכור" לנו סיפורים על כך שהשבת היא "שבת של כדורגל" ושאם נעביר את הכדורגל מיום השבת אז הרבה מאוהדי הכדורגל לא יטרחו להגיע למשחקים וקרנו של המשחק תרד בעיני האוהדים והעם. שמעתם? כאילו שמי שעוקב אחרי הספורט באמת משנה לו אם המשחק מתקיים במוצ"ש או בשעה ארבע אחר הצהריים, או שלכאורה, אוהד כדורגל אשר עוקב אחר קבוצה כזו או אחרת יפסיק לעקוב אחר קבוצתו האהודה?

כמובן שמדובר בשטויות והבלים והאמת היא שכבר כיום הרבה מאוד ממשחקי המחזור של ליגת העל מתקיימים בימי ראשון או שני, אדרבא, "המחזור המרכזי" בו מתקיים המשחק החשוב של השבוע – משובץ דווקא לימי שני. כלומר, דווקא שיבוץ המשחק בשעות הערב ו/או בימי חול מביא יותר רייטינג, יותר צופים ויותר כסף למארגנים.
מלבד החשיבות היהודית והדתית הברורה מאליה של יום השבת – מדובר ביום מנוחה, יום משפחה, יום מרגוע של התכנסות וחיבור למה שמאחד אותנו כעם.
מלבד אלו, האם הפגיעה המשמעותית בערך השיוויון לבדה אינה מספיקה לאותם אלו אשר ממשיכים לפגוע ברגל גסה בכל מה שקדוש לרוב העם הזה? מדובר במאות אלפים של ילדים אשר ייתכן והיו מוכשרים מאוד כשחקני כדורגל והיו יכולים להוסיף רבות לענף אשר נכשל פעם אחר פעם בכל תחרות בינלאומית אך נבצר מהם מלהתחרות ובגילאי הנוער רובם פורשים מהספורט עקב היותם דתיים.
מלבד אלו, ישנם גם מאות אלפי אוהדים אשר מגיעים למשחקי הכדורגל רק אם הם אינם מתקיימים בשבת! ומה עם מנויים אשר משלמים על עונה שלמה אך מחסירים בכל עונה 3-6 משחקים אשר לצערם מתקיימים בשבת קודש?
והס מלדבר על שחקני כדורגל דתיים ומסורתיים רבים שממש בניגוד לרצונם מחללים את השבת או לחילופין מגיעים ערב לפני המשחק לשהות בבית מלון בקרבת האצטדיון והולכים ברגל. אני עוד זוכר את אורי מלמיליאן, שם דבר בכדורגל ישראלי, שמתאר איך הוא הגיע ברגל למשחקי הליגה. ישנם שחקני כדורגל יהודים אשר משחקים בליגות שונות באירופה ובעולם אך לא משנה מה יקרה, מה שנקרא – "לא יעזור בית דין" – הם לעולם לא ישחקו ביום הכיפורים ותמיד ידאגו להסדיר זאת מול קבוצתם מבעוד מועד, האם לא ידעתם שקדושת השבת היא מעל הכל? (נכון, גם מעל קדושת יום הכיפורים).
מתנהל כבר כמה שנים מאבק מבורך של אוהדי כדורגל למען השבת, הצטרפו אליו אנשי ציבור, שחקני כדורגל, ח"כ ועוד ועוד מכל גווני הקשת של החברת הישראלית.
אורן חסון וארז כלפון, "ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות?!", הגיע הזמן לומר די לכדורגל בשבת, למען השבת עצמה, למען אוהדי הכדורגל, למען השוויון והמשפחתיות ולמען הערכים היקרים מפז עליהם העם הזה נוסד וגדל. כפי שאמרו גדולי הציונות – ואין קשר לדתיות ולדת – השבת היא סלע קיומנו הנצחי שלנו כעם יהודי גאה שדבק בערכיו. יש שישה ימים נוספים בשבוע לכדורגל – אל תגעו בשבת!

הכותב הנו שומר שבת ואוהד כדורגל ישראלי.
