לפי 30 שנה הכה פיגוע נורא את בקהילה היהודית בארגנטינה. בחודש שעבר השתתפתי בטקס הזיכרון המיוחד שנערך שם. מתחם עמיה, המרכז הקהילתי היהודי הגדול של בואנוס איירס, הופצץ בפיגוע רצחני ביולי 1994, ושעות ספורות אחר כך ולאורך כל הלילה עמדו חניכי תנועות הנוער היהודיות, אוחזים ידיים בשרשרת אנושית, ומנעו את כניסתם של סקרנים. פעולתן של תנועות הנוער – בהן הבונים דרור, השומר הצעיר ובני עקיבא, אפשרה לכוחות ההצלה לבצע את תפקידם. אז, מדובר היה בפיגוע נקמה כנגד מוסדות הקהילה היהודית של ארגנטינה, בתגובה על פעולות צה"ל נגד החיזבאללה בלבנון.
והנה בימים אלה, עמדתי עם הקהילה שקראה את שמות הקורבנות, והקהל ענה לכל שם ושם במילה presente – הנני. והנה היום, האויב שלנו מבין טוב מאוד את העם היהודי – לפגוע באחד מאיתנו משמעו לפגוע בכולנו. פגיעה במקור החוסן היהודי – החיבורים המקשרים בינינו, היא אסטרטגית. אך האם אנחנו הבנו את זה?
קו ישיר מתוח בין קריסת '"הקונספציה" של מלחמת יום כיפור לפני חמישים שנה, הוא עובר דרך הפיגוע בעמיה לפני שלושים שנה, ומגיע גם ליום השבעה באוקטובר שעדיין מתרחש. אנחנו מנסים בכל כוחנו לענות על השאלה "מה ישמור עלינו חזקים ובטוחים,, אבל לעיתים התשובות שלנו אינן מספיקות, ומחיר הדמים קשה מנשוא. לכן אנו זקוקים לתשובה חדשה־ישנה: עוצמת החיבורים בינינו היא שתבטיח את קיומנו.
1+הקשר בין הפיגוע בעמיה לבין מצבנו הנוכחי, הוא ברור – איראן מנסה את כוחה כנגדנו ושולחת את גרורותיה הרעילות כבר מאז עליית משטר האייתולות. אם איראן הייתה משלמת מחיר בזירה הבינלאומית ייתכן שאחרית הסיפור הייתה נראית אחרת. עולם שאין בו צדק זה עולם גרוע לכולם, וגרוע במיוחד ליהודים. לכן המילה שאותה זעקו שוב ושוב בטקס האזכרה הייתה justicia – צדק. צדק לכל הקורבנות. האשמים – איראן ומשרתיה בחיזבאללה, צריכים לשאת בעונש.
אם איראן הייתה נתפסת כאחראית בכל המובנים וגם נענשת כסוכן כאוס אנטישמי גלובלי בכל התקריות מאז ועד היום, האם היינו מגיעים לשבעה באוקטובר?
הקשר ל"קונספציה" של מלחמת יום כיפור קצת קשה יותר לעיכול. האנטישמיות מכרסמת במדינת ישראל מיום הקמתה. משום מה קשה לנו הישראלים להודות שישראל היא המקום המסוכן ביותר ליהודים. האנטישמיות המוסלמית־רדיקלית מגדירה את עצמה במרחב דרך השמדתנו או – במקרה המתון – החלשתנו. אנחנו חיים בישראל כיוון שזו המולדת והבית הלאומי שלנו, ולא כ"מקלט בטוח".
1+במובן זה הפגיעות היהודית תלווה אותנו תמיד כעם היהודי, והיא משותפת לנו ולכל היהודים בעולם. המחשבה שהצלחה קודמת מחקה את הפגיעות היהודית מישראל, ו"האויב מורתע'" היא בדיוק בסיס "הקונספציה" של דור 73.
מסביב לזירת האסון שהיא מדינת ישראל כרגע, יש שרשרת ידיים אנושית של הקהילות היהודיות בעולם. העוצמה והיתרון שמעמדנו כמדינת העם היהודי מעניק לנו טמונים בעומק האסטרטגי שלנו. כדי לבנות מתוכו את "היום שאחרי", כזה שיהיה בטוח יותר לעם היהודי, אנחנו חייבים להבין את עצמנו טוב לפחות כמו האויבים שלנו. עלינו להילחם על החיבורים בין קהילות יהודיות במקומות בהם הם רופפים, שהרי הם מקור החוסן והבסיס לעתיד בטוח יותר.
