19 שנה חלפו מאז ההתנתקות, ותמונות של חיילים ביישובי הגוש החרבים, מציפים את הרשת, אבל יש כאלה שלעולם לא שכחו את החופים הזהובים של חבל עזה. טורניר יוליס, טורניר הכדורסל של גוש קטיף שמתקיים היום (רביעי), זו השנה ה-31 ברציפות, הוא אירוע שחי ונושם את הזיכרונות.
בכ"א אדר תשנ"ג נפטר בגיל 14.5 איתי יוליס תושב נווה דקלים, אחרי מאבק ממושך בסרטן. הוריו אודי ז"ל ושלמה יוליס חיפשו דרך להנציחו, וקיבלו את הרעיון משני נערים תושבי הגוש שהציעו להקים טורניר כדורסל לזכרו. שלמה שאהב כדורסל, אימץ את הרעיון והטורניר יצא לדרך באותו הקיץ.
כבר בטורניר הראשון התאהבו נערים מכל רחבי גוש קטיף, והוא נקבע לימי החופש. הגמר התקיים מדי שנה למחרת תשעה באב, כדי שהקבוצה המנצחת לא תחגוג בימי בין המצרים, תאריך בו 12 שנה לאחר מכן נקבע הגירוש.
3+כשפורסם תאריך הגירוש החליטו שלמה ואודי שהם לא מוותרים והם יעשו הכול כדי שהטורניר יתקיים גם ביום ההתנתקות. שלמה הגיש לגורמי הביטחון בקשה לאשר את קיום הגמר בנווה דקלים. האישורים אכן הגיעו אבל רק ב-18:00 בי באב עצמו.
האוטובוסים כבר היו מלאים באנשי הגוש שרק חיכו לאישור ויצאו בפעם האחרונה לנווה דקלים. 1600 איש נכנסו לאולם של 900 איש, והשחקנים שיחקו כדורסל כאילו אין בחוץ חיילים שמוכנים לפינוי.
3+את הגמר עצמו ניצחו נווה דקלים, אבל לפי תיאורו של שלמה יוליס, לאף אחד זה לא היה אכפת. הקהל פצח בשירי אמונה רבים, כשבראשם, "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה, יוליס שהתרגש מהמראות לקח את המיקרופון והבטיח: "הטורניר לא יפסיק להתקיים".
מספר חודשים לאחר מכן פנה שלמה לוועד "למען אחינו", וועד התושבים של גוש קטיף והציע להחיות את הטורניר, בנתיים עם משחק אחד. הוועד היסס, מכיוון שתושבי הגוש עוד היו עסוקים בחיפוש עבודות ומקומות מגורים, אך אחד מהם החליט להתגייס למשימה, גייס קהילה מרעננה שתרתם לעניין בשם המניין החדש ושכר אולם בירושלים.
3+500 צופים, ביניהם אגדת הכדורסל טל ברודי נכחו במשחק הראשון שלא נערך על אדמת גוש קטיף והטורניר נשאר בחיים. מספר שנים לאחר מכן מועצה אזורית יד בנימים לקחה אחריות על המשחקים, והטורניר מתקיים לסירוגין שם ובנצר חזני. בטורניר מתקיים טורניר נוער בו בשנה שעברה לראשונה כל המשתתפים לא נולדו בגוש, וטורניר בוגרים שמאחד את התושבים שגדלו בגוש וחולמים על חזרה לשם.
שלמה שלח מכתב ליוצאי גוש קטיף בו פתח בחשיבות העיסוק בספורט, ובתמיכתו של הראי"ה קוק זצוק"ל בפעילות ספורטיבית, ולאחר מכן התייחס לחשיבות הטורניר לאנשי גוש קטיף, "עומד אני בפני צבור יקר, צבור יקר שנעקר מביתו בשרירות לב, צבור אשר על אף שנעשה ניסיון לנתקו מצור מחצבתו, הוא מוכיח מי העם לו הוא שייך ומה הם שורשיו".
"טורניר זה שהוקם לזכרו של רפאל איתי ז"ל ונערך זו הפעם השלושים ואחד", אמר יוליס ותיאר כיצד הפך הטורניר ב 19 שנה האחרונות לאירוע המהווה לנו תזכורת לגוש קטיף האהוב, "באמצעות טורניר גופני זה אנו מזכירים את הקשר הרוחני לארץ הקודש על כל חלקיה".
שלמה התייחס גם לכך שאחרי 19 שנה חזרנו לגוש עציון וירושלים, "'19 הינו מספר שמזכיר טוב, י"ט כסליו, שוחרר האדמו"ר מחב"ד, לאחר י"ט שנה אוחדה ירושלים, לאחר י"ט שנה שוחרר גוש עציון ולאחר י"ט שנה אם נרבה בתפילה נחזור לגוש קטיף"
"אתמול ציינו יום אבל לאומי", הזכיר יוליס, "אלפי השנים שעברו לא השכיחו מאתונו את חורבן בתי המקדש, את חורבן ירושלים, הארץ הקדושה והגלות ממנה". הוא תיאר כיצד למרות כל הייסורים של עם ישראל, לא שכחנו את ארץ ישראל וירושלים, בזכות האמונה במשיח.
3+"כשם שאין לעשות חשבונו של הזולת, ודאי שאין אנו יודעים ויכולים לעשות חשבונו של מקום, האמונה שכל מעשיו באמונה, היא שצריכה להנחות דרכנו. במשך שנות דור קיום עולמנו, קמו ונפלו אומות, מכל האומות ישנה רק אומה אחת הממשיכה לחיות ולהתקיים, זאת על אף שהאומות שנסו להכחידה כבר אינן קיימות".
הוא סיים בתפילה, שבעז"ה נזכה במהרה לביאת גואל צדק משיח בן דוד, לבניית בית מקדשנו וירושלים עיר קדשנו, והקמה וחזרה לגוש קטיף.
