כשרואים מכונית נוסעת, הכל נראה חלק ופשוט. יש בפנים מנוע, ובחוץ גלגלים, וזה פשוט עובד. אבל כשהמכונית מתקלקלת, ופותחים את מכסה המנוע, רואים פתאום את המורכבות: את מערכות ההנעה, וההיגוי, השמן והקירור, הדלק והחשמל ואיך כולן משולבות זו בזו ופועלות יחד. רק כשהדבר מתקלקל, אנחנו עוצרים פתאום ומבינים את המורכבות. מן הטעם הזה, אומר המהר"ל מפראג (מגדולי המחשבה בישראל, חי ופעל באירופה במאה ה-16 למניינם) בספרו "נצח ישראל", שכדי להבין את מהותו של עם ישראל, צריך ללמוד את אגדות החורבן, שבהן עסקו חז"ל ברקע ובגורמים לחורבן.
בכל אגדה כזו, מתגלה עוד מרכיב במהותו של העם המיוחד הזה, שאמור להיות אור לגויים כשהוא במיטבו. בכל אגדה כזו אפשר לראות בדמויות המתוארות בה, את פניו של עם ישראל בכללו. אחד הסיפורים המפורסמים באגדות החורבן בגמרא במסכת גיטין (נו, א), הוא הסיפור על שלושת העשירים שהיו בירושלים בתקופת המצור. הגמרא מספרת שהיו להם מחסנים שיכלו להספיק לתושבי העיר ל-21 שנה. לאחד היו חיטים ושעורים, לשני היו יין, מלח ושמן ולשלישי היו עצים. מסופר שהחכמים שיבחו ביותר את בעל מחסן העצים. הסוף ידוע. הבריונים שרצו לאלץ את העם לצאת למלחמה, שרפו את המחסנים, וכך התחילה תקופת הרעב שהביאה לנפילתה של העיר בידי הרומאים.
1+הפרטים בסיפור, מעוררים שאלות: מדוע מסופר דווקא על שלושה עשירים? מהי משמעות המספר 21 שנה? מהי החלוקה שבין תכולת המחסנים? ומדוע שיבחו החכמים דווקא את בעל העצים? דרשות רבות נאמרו על כך והמהר"ל עצמו (שם פרק ה') מציע כמה כיוונים להבנת המדרש. דבר אחד ברור. המדרש הזה עוסק בתכונות היסוד של עם ישראל. ביכולת ההישרדות ארוכת הטווח כשיש שיתוף פעולה, ובהתרסקות המיידית כשכל אחד פועל בכוח הזרוע כפי הבנתו.
חיטים ושעורים הן קומת הבסיס להישרדות. הקיום הפיזי של האדם. היין, השמן והמלח מבטאים את מותר האדם מן הבהמה, את קומת הרוח, את היכולת ליצור משקאות חשובים ומעדני מלכים. את הקדושה והטהרה בכוס של ברכה ובשמן זית זך. את החכמה העליונה שבמנורת המקדש. והעצים – הם האנרגיה הדרושה להנעת גלגלי העולם. לבישול ולחימום, לתעשיה ולתנועה.
את השבח המיוחד לבעל העצים אפשר להסביר בכך, שכל עניינו הוא יצירת החיבור ושיתוף הפעולה. בעל החיטים או בעל היין, עשוי לחשוב שיש לו חשיבות עצמית ללא חבריו. בעל העצים יודע, שהעצים שלו הם הכוחות להניע את חומרי הגלם של חבריו. הוא הגורם המאחד, שנותן את האנרגיה הדרושה לפעולה אחדותית ומשותפת. זה שברור לו שהוא תלוי בשיתוף הפעולה עם חבריו.
המספר שלוש מבטא בדרך כלל יציבות. "והחוט המשולש לא במהרה יינתק" (קהלת, ד, יב). חצובה צריכה שלש רגליים כדי לעמוד ביציבות. והמספר 7 מבטא בדרך כלל את הופעתה של הפנימיות, התוכן, הקדושה. בתוך שש הפאות של עצם תלת ממדי, יש תוכן, הבא לידי ביטוי במספר 7. השבת, שנת השמיטה וספירת העומר. פוטנציאל ליציבות של 21 שנה מבטא את מכפלת השלוש והשבע, יציבות של קדושה. כוח עמידה איתן של שיש לו תוכן. שיש לו מסר, שיודע להיות אור לגויים.
1+אבל כל היכולת הזו תלויה בשיתוף הפעולה בין שלושת הגוונים של כוחותיה. כוחות הקיום הבסיסי, כוחות מעלת האדם וכוחות הרוח, וכוחות ההנעה והיצירה. והיכולת הזו עלולה להיעלם בעשן, ברגע של התנגשות בין כוחותיה הפנימיים.
בידינו הדבר. כוח העמידה האיתן, והתוכן הפנימי שמכוחו מתקיים עם ישראל, הם מתכונות היסוד שלנו, והם קיימים בנו גם היום. הבניין החומרי והרוחני שלנו כאומה, הולך ומתקדם, והכוחות הולכים ומתגלים בעולם. כל שעלינו לעשות, הוא לעשות את זה ביחד, ובשיתוף פעולה בין כל כוחותיה של האומה.
הבסיס לשיתוף הפעולה הנדרש בימים אלו, הוא ההבנה של כל אחד מאיתנו, שחברו, זה שבצד השני של הוויכוח, איננו הבריון שורף המחסנים, אלא עוד אחד העשירים, שיש גם לו מחסן מלא, וששיתוף הפעולה עמו הכרחי להצלחתה של האומה. אם נאמץ כולנו את דרכו של בעל מחסן העצים, ונבין שהמחסן שלנו יוכל לסייע לאומה רק בעזרתם של חברינו, נרגיש עוד יותר את הצורך לפעול ביחד, ואולי נזכה שבעוד שנים ארוכות, ישבחו גם אותנו חכמי ישראל, בראייתם ארוכת הטווח. ביחד ננצח, ביחד נהיה אור לגויים, וביחד נזכה במהרה לבניין ירושלים.
