עם ישראל יציין הערב את צום תשעה באב. לפני 1956 נחרב בית המקדש השני ומאז בכל שנה מיליוני יהודים בעולם מתאבלים ומבכים את חורבנו. לצד האבל והתענית, תשעעה באב דורש מאתנו גם חשבון נפש ותיקון. להבין מהיכן הגיע החורבן ומה גרם לו ולנסות לתקן את הדרוש תיקון.
2+תשעה באב בשנה שעברה צוין בצל המחלוקת הפנימית בעם. שסע גדול וכואב נוצר כאן כאשר איש נלחם באחיו, מגזר קרא תיגר כלפי האחר וכמעט שלא נותרה חלקה של שלום ופיוס בקרב העם. חכמינו בימי החורבן זיהו את שנאת החינם כאחד הגורמים לחורבנו של הבית. לא רק הבית הפיזי, בית המקדש, אלא הבית הלאומי בו העם חי יחד, איש לצד אחיו.
חברה לא יכולה להתקיים ללא אהבה הכבוד הדדי. על אחת כמה וכמה העם היהודי שכל כולו בנוי על היחד, על נשמה אחת גדולה שכאשר היא מאוחדת אין איש ואומה יכולים לה.
2+והנה שנה אחרי, שוב תשעה באב. השנה האבל והרגשת החורבן טבעיים לנו לצערנו. אלפי משפחות שהשכול דפק על דלתם במהלך השנה החולפת והביא צער ויגון וכאב. איננו מחשבים חשבונות שמיים אך בטוחים אנו שחלק מהתיקון והניצחון על שונאינו חייב לבוא מתוך החברה. אנחנו לא חייבים להסכים על הכל ולא טוב שנסכים על הכל, אבל את המחלוקות צריך לנהל בכבוד הדדי, בתוך המשפחה. כאחים. כי אחים אנחנו!
וכמו שאמר הרב קוק בזמנו: "ואם נחרבנו ונחרב העולם עימנו על ידי שנאת חינם, נשוב להיבנות והעולם עמנו יבנה על ידי אהבת חינם". במהרה בימינו.
