הנשיא, ראובן (רובי) ריבלין הגיע לרחבת המשכן מלווה בשיירת אופנועים ואת פניו קיבלו יו"ר הכנסת, יולי יואל אדלשטיין, מנכ"ל הכנסת אלברט סחרוביץ, מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ, קצין הכנסת יוסף גריף וראש אגף טקסים ואירועים ליאת שמעוני-קוניצקי. נס הנשיא הונף לצלילי ההמנון הלאומי "התקווה" ונשיא המדינה הניח זר לרגלי הגלעד לזכר חללי מערכות ישראל, המוצב ברחבת המשכן.
עם כניסתו למשכן הכנסת, הנשיא חתם בספר הנשיאים של הכנסת. זוהי הפעם השלישית בה חותם נשיא המדינה בספר המיוחד, בו מברכים נשיאי ישראל את חברי הכנסת לרגל השבעתם.
הנשיא כתב: "'אך שטות היא לזהות את שלטון הרוב עם תמצית הדמוקרטיה והחירות. שלטון הרוב נשאר בעיקרו בגדר מעשה כפייה וכניעה ולעולם – אין להתייחס אליו כאידאל. את טעם הדמוקרטיה – יש לחפש בתורת ההסכם והפשרה'". כך כתב ז'בוטינסקי וכך שבים וכותבים אנו היום. יהי רצון שהכנסת ה-23 תטמיע בנו לאורך ימים ושנים את תורת ההסכם והפשרה".
נשיא המדינה לחברי הכנסת: "אני מתכבד לפתוח את הישיבה הראשונה של הכנסת העשרים ושלוש, היום, יום שני, כ' באדר התש"ף, 16 במרץ 2020. מכובדי, אזרחי ישראל מותשים ממערכות בחירות שמחייבות אותנו לחדד את ההבדלים בינינו. אנחנו מחכים ליומיום, לשגרה, שבהם נשוב לעסוק במכנה המשותף, בשותפות הגורל של כולנו שבאה לידי ביטוי בצורה ברורה כל כך גם במשבר הנוכחי. העם בישראל תמיד ידע להתווכח אבל הוא עייף ומודאג עכשיו. אנחנו זקוקים למנוחה, לריפוי
מכובדי, חברי הכנסת, נבחרי העם. הפוליטיקה רחוקה מלהיות מושלמת. אבל פוליטיקה נועדה להיות אומנות האפשר. והרבה פעמים תפקידה של הפוליטיקה הוא לשמש כאומנות הפשרה. כן, הכורח והפשרה. בבסיסה של הדמוקרטיה עומדת ההבנה שמה שמייצר הרבה פעמים את הכורח להתפשר, לעשות פשרות כואבות ועמוקות, הוא רצון העם עצמו. עם שחלוק בדעותיו בצורה עמוקה ונוקבת, ועדיין חייב למצוא דרך לכלכל את מעשיו ופעולותיו המשותפות. חכמת הכורח היא חכמה שלפעמים צריך להשתמש בה. הכי נוח לדחות את נוסחת הפשרה אם יש אלטרנטיבה. אבל לפעמים חבריי וחברותיי פשוט אין. המשבר הפוליטי הנוכחי הוא אמיתי מאוד, הוא עמוק מאוד, והוא חוצה אותנו לשניים. ועדיין אין ברירה אחרת כי אין לנו עם אחר, כי אין לנו מדינה אחרת. בדמוקרטיה, את השלטון אולי אפשר להחליף, את העם אי אפשר. לא את חלקו, לא את מחציתו האחת, ולא את האחרת. נועדנו לחיות יחד.
לכן, מכובדי, רק בקשה אחת לי אליכם: תנו לעם הזה ממשלה. אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, צוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ, בָּרֵךְ אֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, רֵאשִׁית צְמִיחַת גְּאֻלָּתֵנוּ. הָגֵן עָלֶיהָ בְּאֶבְרַת חַסְדֶּךָ, וּפְרֹשׂ עָלֶיהָ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ, וּשְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ לְרָאשֶׁיהָ, שָׂרֶיהָ וְיוֹעֲצֶיהָ, וְתַקְּנֵם בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ. חַזֵּק אֶת יְדֵי מְגִנֵּי אֶרֶץ קדְשֵׁנוּ, וְהַנְחִילֵם אֱלֹהֵינוּ יְשׁוּעָה וַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן תְּעַטְּרֵם, וְנָתַתָּ שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וְשִׂמְחַת עוֹלָם לְיוֹשְׁבֶיהָ".
