זה היה סוף שבוע מותח ודרמטי לקמלה האריס, הזמן הלך והצטמצם והגיע הזמן לבחור מי יהיה הסגן שלה במרוץ לבחירות לנשיאות ארצות הברית. ההתלבטות התלכדה לשלושה מועמדים: ג'וש שפירו מושל פנסילבניה היהודי, המושל טים וולז ממינסוטה והסנאטור והאסטרונאוט מארק קלי מאריזונה. הגיעה העת להחליט.
שפירו נתפס כדמות המובילה, הוא מתון ויודע למשוך את קולות המרכז הפוליטי. בנוסף, הוא יכול לסייע לניצחון במדינת הבית שלו פנסילבניה, מדינה שקריטית לניצחון דמוקרטי בבחירות. מארק קלי, לעומת זאת, מביא אתו הילה של טייס ואסטרונאוט, ואילו טים וולז אהוד על ידי האגף הפרוגרסיבי אבל נחשב לשמאלי מדי ומושל כושל.
1+הבחירה הייתה קשה כך על פי הניו יורק טיימס. התקיים מרתון של ראיונות וסקרי עומק בניסיון להבין מי המועמד המתאים ביותר מבין השלושה, היועצים טענו – עם כל אחד מהם תוכלי לנצח, תבחרי. בסוף המאבק הפך לצמוד, או שפירו או וולז. הבעיה עם מושל פנסיליבניה היא שהאגף הפרו פלשתיני במפלגה מתנגד לו בחריפות ויצא בקמפיין שהכריז עליו כתומך ב"רצח עם".
חשש נוסף היה העצמאות של המושל היהודי הפופולרי, הוא נתפס כאדם שירצה בעצמו לרוץ לנשיאות בעתיד, וינסה אולי לחתור תחת האריס. וולז לעומת זאת הבטיח נאמנות מלאה "תבחרי בי רק אם זה מסייע לך לניצחון", הוא אמר לה. האריס התחברה אליו בפן האישי יותר מלשפירו, ובסף בחרה בו. בחירת בונקר – לחזק את הבייס אבל אולי להפסיד את המתונים.
