דרור אשרם, אביה של התצפיתנית שי אשרם ז"ל, שנרצחה במוצב נחל עוז בטבח השבעה באוקטובר, התראיין הבוקר (ראשון) בתוכנית של "עדן ועודד", והעביר ביקורת על החלטת הממשלה ההזויה כי הממשלה תממן סנגורים עבור מחבלי הנוח'בה שביצעו את הטבח הנורא. דרור: "אני צריך לממן מהכסף שלי מחבלי נוח'בה שרצחו את הבת שלי! זה כמו סכין בלב שלא יוצאת", אמר.
האב השכול סיפר בכאב על ההתמודדות הקשה ועל הפריטים האישיים שהמשפחה והחברים הניחו על קברה – ונגנבו. הוא החל בלספר מעט על שי הי"ד, שהייתה ילדה מוסיקלית, שרה בחדר כשהייתה בחופשות. הייתה ילדה חייכנית מאוד. הוא סיפר כי מאז שהיא הלכה לעולמה, הוא ניגש כל יום לבית העלמין, ואמר כי הם הניחו מעין תיבת דואר ליד הקבר שלה עם מחברת, והקרובים שמגיעים מניחים שם מזכרות.
צפו בריאיון המצמרר עם האב השכול דרור אשרם | חדשות 14
שי הייתה אמורה לסיים קורס מ"כים, אז הבנות ששירתו איתה הניחו שם כל מיני דברים מהקורס: סיכה שהן קיבלו, מדליה שקיבלו, דיסקית, דרגת קצונה של חברה שלה, סיכת לוחם. כל אלו נעלמו – מישהו גנב את הרכוש שהונח על הקבר. האב השכול אמר: "זה לא שווה שום דבר. זה רק ערך סנטימנטלי בשבילי, בשביל המשפחה".
הוא סיפר על הגעגוע לבת הקטנה שלו: "יש ארבעה חדרים בלב – אז חדר אחד נסתם", אמר, "כל בוקר קם לגעגוע, לחוסר. כל יום סכין בלב שלא יוצאת. כל פעם מסובבים אותה. כשאתה שומע כל מיני שעושים לנו דברים כאלה, שאני צריך לממן מהכסף שלי מחבלי נוח'בה שרצחו את הבת שלי". הוא הדגיש: "כל מי שמעלה איזשהו רעיון כלשהו טיפשי – אתה מקבל את זה כסתירת לחי".
מחבלי הנוח'בה יקבלו מימון לייצוג משפטי – על חשבוננו
דרור אשרם העביר ביקורת על המחדל הגדול, וההרגשה כי הפקירו את הבנות בנחל עוז באותו היום. דרור: "הן נרצחו", אמר והדגיש, "הן נרצחו, לא נלחמו. גולני, גבעתי – כולם נלחמו. הבנות שלנו נרצחו". המגישה עדן המשיכה את דבריו: "כי לא היה להן נשק".
הוא המשיך: "כי לא היה להן נשק. כי אף אחד לא שמר עליהן", אמר וסיפר, "אתם אולי אפילו לא יודעים – עד שעה 12 בצהריים, חמ"ל נחל עוז עבד. ואף אחד לא הגיע להציל אותן. והמיגונית שהיו שם הבנות, בשעה 08:00 הן כבר נהרגו, חוץ מאלה שנחטפו". האב השכול הדגיש את גודל המחדל: "אף אחד לא שמע את הבנות האלה. הן הודיעו, התריעו, אמרו. פשוט זלזלו בהן", אמר, "אולי בגלל שהן נשים, אמרו 'אתם לא..'".
הוא סיפר כי בתו שי ז"ל, היה מספרת להם כי כל הזמן מתקרבים לגדר, שורפים צמיגים. הוא אמר לה: למה אתן לא יורות? יש 'רואה-יורה' – למה אתן לא יורות עליהם? היא אמרה: אסור. "אין להם נשק, מתקרבים לגדר. ופשוט לא עושים להם כלום", הסביר דרור, "זה הדוגמאות שנתנו להם להגיע. אף אחד לא עצר אותם". האב השכול: "בשביל זה אנחנו היום דורשים וועדת חקירה ממלכתית. שתבוא ותחקור את כל המחדל הזה. ואף אחד לא מבין איזה מחדל היה שם".
הוא סיים עם סיפור נוסף על המחדל הגדול: "ישבו בכניסה לנחל עוז, למוצב, חיילים. אנחנו אומרים להם: 'למה אתם לא נכנסים?' היה שם אבא של אחתן הבנות. שעה 13:00 בצהריים. 'אסור לנו להיכנס'". דרור במסר נוקב: "אסור לירות. אסור להיכנס. אסור זה. שבו בשקט. אז בשביל מה הושבתן אותם שם? בשביל מה?"
